ע"א 459/89

תקציר

שני שייטים ישראלים שהתחרו באולימפיאדה ביקשו צו מניעה זמני שיעכב את החלטת הוועדה לאסור עליהם להשתתף בתחרויות שייט למשך חמש שנים. האיסור נבע מכך שהשייטים הפרו את הוראת הוועד האולימפי הישראלי שלא להתחרות ביום כיפור. השייטים טענו כי אי מתן צו המניעה יסכל את מטרת הערעור התלוי ועומד שלהם, שכן הם יחמיצו את תחרויות המבחן הקרובות ולמעשה יאבדו את סיכוייהם לחזור לספורט. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הבקשה, בנימוק של השתהות המבקשים בבקשת הסעד והיעדר נזק בלתי הפיך. בית המשפט הדגיש את חוסר רצונו לשנות את הסטטוס קוו וקיבל את החלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי. בפסק דין זה, המבוסס על תקנות סדר הדין האזרחי 471, הודגש כי לערכאת הערעור סמכויות זהות לאלה של הערכאה הנמוכה יותר ליתן סעד זמני, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה כי הנסיבות אינן מצדיקות שינוי המצב הקיים.