בר"מ 8658/23

תקציר

בהחלטה משפטית שניתנה לאחרונה התייחס בית המשפט למחלוקת הנוגעת לבקשת עותר לסעד זמני נגד עירייה בעניין הסדרת מקומות חניה. העירייה טענה נגד הסעד וטענה כי סיכויי ההצלחה של העתירה נמוכים משום שהמכתב מיום 30.3.2023 לא היה החלטה מנהלית ישימה, אלא רק התייחס להחלטות קודמות. לטענתם, העתירה הוגשה באיחור, נעדרת מיצוי פרוצדורלי והוגשה בחוסר תום לב, בטענה כי מתן צו מניעה ישנה את המצב הקיים. בית המשפט המחוזי צידד תחילה בעירייה, בעיקר בשל מאזן הנוחות, לפיו ניתן לתקן רטרואקטיבית נזקים כספיים מדו"חות חניה, בניגוד לחלוקת הדוחות. למרות שדחה את הטענות בדבר סמכות שיפוט והתנהגות פסולה פרוצדורלית, הדגיש בית המשפט את דחיית העתירה כגורם שלילי. העותרת ערערה על החלטה זו, וטענה כי בית המשפט טעה בהערכת מאזן הנוחות ולא התייחס כראוי לטענות הנוגעות למכתב מרץ 2023 ולהקצאת מקומות חניה. כמו כן, ניכר חוסר עקביות בין ההחלטות מיום 5.11.2023 ועד ליום 26.11.2023 בנוגע ליכולתה של העתירה המנהלית לערער על דוחות חניה. עם זאת, ערכאת הערעור, בהתייחסה לתקדימים, החליטה שלא להתערב, ולא מצאה נסיבות חריגות המצדיקות עיון חוזר. בית המשפט קבע כי בית המשפט המחוזי שקל בהגינות את הגורמים הרלוונטיים, ולא נגרם עיוות דין. היא הציעה כי אם העתירה תצליח בסופו של דבר, על העירייה לבחון מחדש את דוחות החניה באופן מושכל, מבלי להתחייב לביטול. לפיכך, בקשת הערעור נדחתה ללא הוצאות.