סע"ש 56926-07-17

תקציר

התובעת, אשת מכירות המועסקת על ידי הנתבעת, הגישה תביעה נגד מעסיקתה בגין הטבות תעסוקה שונות שלטענתה מגיעות לה, לרבות פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות, עמלות מכירה, שכר עבור חודש העבודה האחרון, פדיון חופשות, דמי הבראה, פנסיה ותביעות שכר נוספות. מנגד, טענו הנתבעים כי התובעת נטשה את עבודתה ואינה זכאית להטבות כלשהן. בית הדין פסק לטובת התובעת, וקבע כי היא אכן פוטרה במסרון ממנהלה, מוגרבי, שהיה בסמכותו לסיים את העסקתה. מאחר שהתובעת לא זכתה לשימוע לפני פיטוריה, קבע בית הדין כי פיטוריה היו שלא כדין. בית המשפט בחן את חומר הראיות ודחה את טענות הנתבעים כי התובעת לא עבדה שעות נוספות או נעדרה לעיתים קרובות. עם זאת, בית הדין לא קיבל את חישובי התובעת באשר להיקף עבודתה בשעות נוספות ומצא כי כרטיסי הנוכחות שהציגו הנתבעים משקפים טוב יותר את שעות העבודה בפועל. באשר לעמלות מכירה, בית הדין הטיל את נטל ההוכחה על הנתבעים, שכן הם לא מסרו הודעה בכתב על תנאי העבודה. אך מאחר שבית המשפט לא השתכנע מגרסת התובעת לעמלות שלטענתה מגיעות לה, נדחתה תביעתה בעניין זה. לגבי טענות התובע בדבר שכר שלא שולם, פדיון חופשה ודמי הבראה, קיבל בית המשפט חלק מהן ודחה אחרות על סמך הראיות שהוצגו. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הטבות אלה, לרבות שכר עבור חודש העבודה האחרון, הפרשות לפנסיה ודמי הבראה. בית הדין פסק לטובת התובעת גם ביחס לתביעותיה לפיצויים לפי חוק הגנת השכר בגין אי קבלת תלושי שכר נאותים, ובגין אי מתן הודעה בכתב לתנאי העבודה על ידי הנתבעת. הנתבעים חויבו לשלם לתובע סכומים נקובים בגין הפרות אלה. מנגד, דחה בית המשפט את תביעת הקיזוז של הנתבעים, שטענו כי התובעת גרמה להם הפסד כלכלי ממעשיה. בית המשפט לא מצא כל ראיה לקשר סיבתי בין מעשיו של התובע לבין הנזקים הנטענים. לסיכום, בית הדין קיבל חלקית את טענות התובעת והורה לנתבעים לשלם לה דמי העסקה שונים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כמתחייב בחוק. הסכום הכולל המגיע לתובע כלל 5,000 ₪ פיצויים לפי חוק הגנת השכר, 4,000 ₪ בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העבודה, 12,812 ₪ פיצויי פיטורים, 5,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, 2,500 ₪ עבור משכורת החודש האחרון, 4,726 ₪ עבור הטבות פנסיה, 2,552 ₪ עבור דמי הבראה ו-5,000 ₪ עבור הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין.