רע"פ 785/22

תקציר

במקרה דנן, ביקש המבקש רשות ערעור, בטענה כי שגו בתי משפט קמא בהטלת עונש מאסר על תנאי. הסוגיה העיקרית נסובה סביב השאלה האם תקופת מבחן שיפוטית החלה בטרם עת. בתחילה נגזרו על המבקש 20 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות תנועה, בטרם ריצה את עונש המאסר שנגזר עליו, מה שהפעיל את המאסר המותנה. עם זאת, הן המבקש והן המדינה ערערו, ובית המשפט המחוזי שינה את העונש כך שירוץ באופן חלקי במקביל ובמצטבר. לאחר בדיקה נוספת, שני הצדדים הסכימו כי בתי המשפט יישמו את החוק באופן שגוי, וקבעו כי מאסר על תנאי צריך להילקח בחשבון משחרורו של המבקש, ולא מגזר הדין המקורי. סעיף 52(ג) לחוק העונשין קובע כי תקופת המבחן מתחילה לאחר השחרור, אלא אם כן צוין אחרת על ידי בית המשפט. פסק הדין ביטל בסופו של דבר את החלת המאסר המותנה על ידי בית המשפט הקודם, והדגיש כי הוראות החוק מחייבות להתחיל את תקופת המבחן עם השחרור, תוך התייחסות לפער בין גזר הדין לבין המאסר בפועל. העונש הכולל הותאם בהתאם להבהרה זו, בעוד שאר רכיבי העונש נותרו ללא שינוי.