ס"ע 1766-02-11

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה שהגיש קצין משטרה בישראל, שביקש תעודת שקילות לתואר ראשון במנהל עסקים מאוניברסיטת לטביה. את התואר קיבל דרך שלוחה של האוניברסיטה בישראל, באמצעות למידה מרחוק. התעודה תזכה אותו בהטבות שכר בתפקידו כעובד מדינה. הקצין הגיש בקשה לתעודה בשנת 2001 אך נדחה בעקבות ראיונות בשנים 2005 ו-2007, כיוון שלא הוכיח הבנה מספקת של החומר הנלמד. גם ערעור על החלטה זו לא צלח. הראיונות נערכו כחלק מהליך מנהלי לבחינת תוקפם של תארים המוענקים על ידי השלוחה הישראלית של אוניברסיטת לטביה, בעקבות חקירה של חוקיות התארים המוענקים. כ-300 תיקים אוחדו על ידי בית המשפט. בית המשפט מצא כי ההחלטה שלא להכיר בתואר הקצין הייתה סבירה ומידתית. הראיונות, שאושרו על ידי בג"ץ, היוו שיטה מתאימה להערכת תוקפו של התואר. חוסר ידיעתו של התובע בנושאים הנלמדים, והסתירות בתשובותיו, הצביעו על כך שלא השתתף בתהליך לימודים לגיטימי. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה, בציינו כי על המדינה מוטלת חובה למנוע תשלום כספי ציבור בנסיבות אלה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי תפקידה של המדינה אינו לסייע לפרטים לקבל תעודת שקילות אלא פשוט להעריך את התארים המוצגים לה. התובע לא היה זכאי להטבות מוקנות כלשהן, וטענת ההסתמכות שלו לא נתמכה בהתחשב בסוגיות הסובבות את סניף האוניברסיטה. גם ההחלטה נמצאה חוקית, ובית המשפט הדגיש כי אין להתערב בהפעלת שיקול הדעת החוקית של המדינה. התובע חויב לשלם הוצאות בסך 2,500 ₪.