ת"א 12085/03

תקציר

התובע, שרכבו הנייח היה מאחור על ידי רכב שכור שנהגו נמלט מהמקום, תבע את חברת ההשכרה על נזקים. התובע טען כי חברת ההשכרה נושאת באחריות ישירה כלפי צדדים שלישיים לפי חוק חוזה הביטוח, וכי על החברה מוטלת חובה לדאוג לזהות הנהג ולבטח את הרכב. הנתבעת טענה כי היא אינה אחראית למעשיהם של צדדים שלישיים, וכי חוסר יכולתה של התובעת לזהות את הנהג פוטרת אותם מאחריות. בית המשפט קבע כי על הנאשם, כבעל הרכב, מוטל נטל ההוכחה לזהות את הנהג. מאחר שלא עשו כן, ואכן שיבשו את ניסיונותיו של התובע לזהות את הנהג, מצא בית המשפט את הנתבע אחראי. פסק הדין הדגיש את חובתן הסטטוטורית של חברות ההשכרה לבטח את רכביהן, ואת זכותם הישירה של צדדים שלישיים לתבוע פיצויים ממבטחים, והפך את טענות הנתבעת לחסרות תוקף. זאת ועוד, הפרת החובה החקוקה על ידי הנתבעת, יחד עם חוק חוזה הביטוח, ביססו את זכותו של התובע לתבוע פיצויים ישירות מחברת ההשכרה. לפיכך, בית המשפט הורה לנתבעת לפצות את התובע על הפסדיו, בצירוף שכר טרחת עורך דין.