ע"א 616/07

תקציר

הבנק ושרבט הגיעו להחלטה לאחר ששקלו את טיעוני כל הצדדים המעורבים, לרבות כונס הנכסים הרשמי שתמך בקבלת הערעורים. הטענה המרכזית העומדת מאחורי מסקנתם היא כי פנייתו של שרבט לבנק כללה דרישה להארכת הערבות או לחילוטה. בעוד הבנק בחר באפשרות הראשונה, הנתפסת כאפשרות הטובה יותר, הדרישה האחרונה הייתה תקפה והייתה צריכה להיענות אם הערבות לא הייתה מוארכת. בית המשפט המחוזי לא התייחס לטענה זו כראוי. דרישתה החלופית של שרבט לחילוט לא נעשתה בחוסר תום לב, ומאחר שהובהר כי אם הערבות לא תוארך היא תעמוד על החילוט, היה על הבנק להיענות לדרישה זו. התשובה לדרישה זו לא הייתה תלויה בהסכמת המשיב 1 והעובדה שהבנק בחר להאריך את הערבות אינה שוללת את תוקפה של בקשת שרבט. זאת ועוד, אין בטענות שהעלתה המשיבה מס' 1 בדבר חובותיה ובהעדר תביעה מצד שרבט כדי לשנות את תוקפה של דרישת החילוט. בנוסף, סביר להניח כי הצורך בהארכת הערבות מדי שנה נבע מתקנות הבנקאות המגבילות את תקופת הערבות לשנה. משכך, אין בידי המשיבה מס' 1 לטעון כי נפגעה מהארכת הערבות או חילוטה. אשר על כן, הערעורים מתקבלים, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין מימוש הערבות מתבטל. המשיבה מס' 1 תישא בהוצאות הערעורים ושכר טרחת עורך הדין הן של שרבט והן של הבנק, בסך 15,000 ₪ כל אחד.