בש"א 3039/08

תקציר

פסק הדין משרטט את ההיסטוריה של סכסוך כספי בין שני תובעים ושני נתבעים. התובעים טענו כי העבירו את חסכונותיהם האישיים בסך 750,000 דולר לנתבעים לצורכי השקעה, על בסיס קשרי ידידות ועסקים ארוכי שנים. עם זאת, הנתבעים לא החזירו את הכספים שהושקעו למרות בקשות מרובות, מה שהוביל את התובעים לפנות לערכאות משפטיות. התובעים עתרו לבית המשפט לקבלת סעד זמני, הכולל צו עיקול זמני וצו המגביל את השימוש ברכוש הנתבעים. הנתבעים ערערו על צווים אלה, בטענה לחוסר ראיות ותום לב מצד התובעים. עוד טענו כי הסעדים פוגעים בזכויות הקניין שלהם וכי התובעים לא חשפו את כל המידע הרלוונטי. השופט, לאחר בחינת הראיות וחקירה נגדית של התובעים, פסק לטובת התובעים. השופטת אישרה את צו העיקול הזמני ואת הצו המגביל את השימוש בנכס, וקבעה כי טענות התובעים מוצדקות, נתמכות בראיות, וכי קיים חשש סביר שאלמלא צווים אלה יוטל נטל על ביצוע פסק הדין. יתר על כן, השופטת קבעה כי התובעים פעלו בתום לב וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעים בדבר הפגיעה בזכויותיהם הקנייניות ואת טענותיהם לאי גילוי מצד התובעים. פסק הדין אישר מחדש את הצווים הקיימים, דחה את בקשת הנתבעים לביטול, והורה לנתבעים לשאת בהוצאות התובעים.