ע"ע 45848-11-16

תקציר

בפסק הדין הנידון התייחס בית המשפט לפרשנות דיני המס הנוגעים לפטורים לנכים, בפרט לפי סעיפים 9(5)(א)(א) ו-9(5)(ב) לפקודה הרלוונטית. המערער טען לפרשנות מיטיבה עם נכים, ואילו המשיב דגל בפרשנות מצמצמת, וראה בפטור הוראה חריגה. בית המשפט, תוך שהוא מצטט פסקי דין קודמים ועקרונות משפטיים, הבהיר כי דיני המס אינם צריכים להעדיף את הנישום או את הרשות שלא כדין, אלא יש לפרשם בהתאם לתכליתם. בניתוח ההיסטוריה החקיקתית, זיהה בית המשפט כי ההפניה לדינים הרלוונטיים בפקודה נועדה לספק מנגנון פשוט לקביעת מעמד הנכות לצורכי מס, שנועד במקור לפשט ולאחד את קביעות הנכות בין חוקים שונים. בית המשפט הגיע למסקנה כי אם דרגת הנכות של נכה נקבעת על ידי ועדה רפואית סטטוטורית לפי חוק רלוונטי המתאים לפטור ממס, אין הצדקה להערכה נוספת על ידי ועדה אחרת. גישה זו מתיישבת עם כוונת המחוקק ומבקשת להימנע מקביעות סותרות של ועדות שונות. פסק הדין הדגיש את חוסר הכדאיות של דירוגי נכות לא עקביים והדגיש את היעילות וההגינות שבכבילת רשות המסים לקביעות קודמות של הוועדה, גם אם שיעור הנכות שנקבע אינו מזכה מטבעו בפטור ממס. בנוסף, פסק הדין התייחס לחששות מפני השפעות שליליות אפשריות על אנשים עם מוגבלויות המבקשים להעריך מחדש את מצב הנכות שלהם בשל החמרה, והבטיח כי קיימים מנגנונים להערכות חוזרות כאלה על פי החוקים הרלוונטיים. בסופו של דבר, בית המשפט העדיף את פרשנותו של המערער, שהביא לפטור ממס הכנסה, ופסק הוצאות כנגד המשיב. פסק הדין גובש סופית ונמסר ב-2 באוגוסט 2018.