ה"פ 25905-12-14

תקציר

המחלוקת נסובה סביב התקשרות החברה ולביא בהסכמים שונים, בעיקר הסכם מכר לדירה והסכם ביטול לאחר מכן. לביא ביטלה את ההסכם האחרון עקב אי קבלת התמורה החוזית על ידי החברה. השאלה העיקרית היא האם ביטולו של לביא היה כדין, דווקא לעניין עיתוי הודעת הביטול. בית המשפט קובע כי הפרת הסכם הביטול על ידי החברה הייתה יסודית, והצדיקה את ביטולו המיידי של לביא ללא הודעה מוקדמת. זאת, משום שאי העברת הפיצוי המוסכם חותרת תחת עצם יסודו של הסכם הביטול. כתוצאה מכך, בית המשפט פוסק לטובת לביא, מאשר את ביטולו כדין של הסכם הביטול ומחזיר את הסכם המכר המקורי. עם זאת, מאחר והדירה המוזכרת בהסכם המכר נמכרה לצד שלישי, השבה בעין אינה אפשרית. במקום זאת, על החברה לפצות את לביא כספית על שווי הדירה, שנקבע על 3 מיליון שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד הסכם הביטול. בנוסף, החברה אחראית להוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של לביא, בסך של כ-30,000 ₪. פסק הדין ישולם על ידי החברה ללביא, כאשר בית המשפט יקבל את תביעתו של לביא במלואה. ההחלטה היא סופית, עם זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.