עמ"נ 47300-10-23

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את הערר על החלטת ועדת הערר בעניין הארנונה. השופט קיבל את עמדת המשיב כי ממצאי ועדת הערר עוגנו בחומר הראיות וקיבל את קביעותיה העובדתיות בדבר הבעלות בנכס וסיווגו. גם החלטות הוועדה נמצאו סבירות ובהתאם לחוק. ראשית, באשר לסכסוך הבעלות, הסכימה השופטת כי המערערת ירשה את הנכס והייתה בעליו בתקופות הרלוונטיות, וההחלטה הקודמת בעניין יצרה השתק, שמנעה מהמערערת להעלות את הנושא שוב. שנית, באשר לסיווג הנכס כסטודיו לאמנים, אישר השופט את ממצאיה העובדתיים של הוועדה ואת התרשמות העדים כי המערער לא עמד בתנאים המצטברים לסיווג, שכן הוא לא היה אמן מקצועי והנכס לא שימש אך ורק ליצירה אמנותית. החלטותיו של המשיב בשני הסעיפים נמצאו סבירות ובגדר שיקול הדעת המינהלי, ללא פגם המצדיק התערבות שיפוטית. המערערת חויבה בהוצאות המשיב, בסך 10,000 ₪, בשל מורכבותו היחסית של ההליך.