ת"א 44663-07-14

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעת התובע לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לכאורה מנפילה באחד הרחובות בנהריה. הנתבע חולק על גרסה זו, טוען כי הפגיעה התרחשה בנסיבות שונות ומאשים את התובע בהמצאת הסיפור לצורך פיצויים. במרכז התיק עומדת שיחה שהוקלטה חמש שנים לאחר האירוע, שבה טען התובע כי נפל בביתו. למרות זאת, בית המשפט מצא את גרסתו של התובע אמינה, שכן עדויותיהם שלו ושל בת זוגו היו עקביות ואוששו בראיות מצולמות. הפציעות שנגרמו ומסמכים רפואיים מתועדים המצביעים על כך שהאירוע התרחש זמן קצר לאחר הדיווח תומכים במסקנה זו. בית המשפט ציין סתירות בין הנרטיב הראשוני של התובע לבין אמירותיו במהלך השיחה המוקלטת של החוקר, אך ייחס אותן לתגובות מצביות שונות ולא לבדיה מוחלטת של עובדות. בית המשפט הכיר בחובת הזהירות של הנתבעת כרשות מקומית המופקדת על שמירת הבטיחות בדרכים. הראיות הראו כי המפגע טופל לאחר התאונה, מה שמצביע על חלקו באירוע. עם זאת, יוחסה לתובע 35% אשמה תורמת לתאונה משום שחצה את הכביש במקום לא מסומן. בית המשפט קבע חבילת פיצוי בגין נזקים לא ממוניים, הפסדי שכר, סיוע לצד ג' והוצאות נלוות אחרות. כתוצאה מכך, נפסק לתובע פיצוי כולל מתואם בסך 120,250 ₪ לאחר ששקל רשלנות תורמת. פסק הדין כלל גם פיצויים נוספים בגין שכר טרחת עורך דין והוצאות אחרות שנגרמו לו. הנתבע חויב לשלם סכומים אלה בתוך תקופה קצובה, שאם לא יחולו הפרשי ריבית והצמדה נוספים.