רע"א 623/08

תקציר

פסק הדין הנדון דוחה את בקשת המבקשים למתן רשות ערעור על פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי מרכז. פסק דין זה דחה ערעור על דחיית תביעותיהם לסעד הצהרתי, אשר ביקש לקבוע כי פסק דין קודם שפינה שני אנשים נוספים מנכס מגורים לא חל על המבקשים. החלטת הערכאה הנמוכה יותר התבססה על עקרון "הקרבה המשפטית", אשר הרחיב את תחולת פסק הדין הקודם גם על המבקשים, למרות שלא היו צד לתיק המקורי. בעיקרו של דבר, קבעו בתי המשפט הקודמים כי קיימת זהות אינטרסים מוחלטת בין המבקשים לבין הנתבעים במקרה המקורי. המבקשים טענו כי יש להחיל את עקרון "הקרבה המשפטית" רק במקרים נדירים, וכי היה על בית המשפט לקבוע כי היעדרותם מההליך המקורי נבעה מרשלנות המשיבים. עוד נטען, כי פסק הדין אינו מתייחס ליחידת המגורים הנפרדת של אחד המבקשים. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר, וקבע כי למבקשים לא היו זכויות עצמאיות בנכס והם היו קשורים משפטית לנתבעים במקרה המקורי. משכך, בצדק דחו בתי המשפט הקודמים את טענות המבקשים על הסף, למרות אופיו החריג של סעד זה, במיוחד במקרים של פינוי מגורים. בית המשפט העליון הוסיף ונימק זאת בכך שלמבקשים היה די זמן להתכונן לפינוי והם בחרו שלא להצטרף להליך המקורי. מקרה זה מדגיש את החלתם של עקרונות משפטיים מבוססים על נסיבות ספציפיות, ודחיית הערעור מחזקת את התפיסה כי עקרון "מעשה בית המשפט" יוחל בקפדנות, גם אל מול פינוי מגורים.