ע"פ 5413/97

תקציר

המערער, שעלה מרוסיה לישראל, הורשע ברצח שותפו לדירה. השניים חלקו דירה עם משפחותיהם וניהלו מערכת יחסים סוערת. ביום האירוע פרץ ויכוח בין המערער לבין המנוח, שהסלים לאלימות פיזית. המערער בעט במנוחה בבטנה ובראשה, ולאחר מכן חנק אותה באמצעות שרוך. מאוחר יותר הוא ניסה להיפטר מהגופה. המערער טען כי פעל מתוך הגנה עצמית, שכן המנוח התעלל מילולית בו ובאשתו במשך חודשים, והוא איבד שליטה עצמית. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות להגנה עצמית, שכן ההתגרות הייתה מילולית בלבד ולא הצדיקה את רמת האלימות שהופעלה. בנוסף, מעשיו של המערער לאחר האירוע העידו על קור רוח ונחישות, הסותרים את טענתו לאובדן שליטה. בית המשפט דחה גם את טענת המערער בדבר יסוד ה"הכנה", וקבע כי תלישת השרוך וחנק המנוח הייתה מעשה מכוון. זאת ועוד, הנסיבות לא הצדיקו עונש מופחת לפי סעיף 300א לחוק העונשין, שכן עמדו בפני המערער חלופות להגיב להתעללות הנטענת. הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהרשיע את המערער ברצח, נדחה, ועונש מאסר העולם בוטל.