ע"פ 5841/14

תקציר

במקרה דנן, בחן בית המשפט האם היה מוצדק בית משפט קמא להתחשב בנסיבות העבירה שלא נכללו בכתב האישום המתוקן שהוסכם עליו בהסדר טיעון. עקרונות תיקון 113 לחוק העונשין, ובפרט סעיף 40י, עמדו במרכז ההחלטה. סעיפים אלה קובעים כי יש לכלול בכתב האישום את כל העובדות והנסיבות הרלוונטיות, במיוחד במסגרת הסדרי טיעון, וניתן יהיה להציג ראיות חדשות רק בגזר הדין בתנאים חריגים למניעת עוול. בתיק הודגש כי הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, מה שמצביע על כך שלא צריכות נסיבות נוספות להשפיע על גזר הדין אלא אם כן הותר בתנאים מחמירים. בית משפט קמא הוסיף עובדות חדשות שלא נכללו בכתב האישום, אשר נמצאו בלתי ראויות. הערעור התמקד בעובדות נוספות אלה שהצביעו על אי הבנה של חששותיו האפשריים של הנאשם ומניעיו. בית המשפט השווה מקרה זה למקרי הריגה קודמים של כלי רכב והגיע למסקנה כי בשל מעשיו המכוונים של המשיב יש מקום לעונש גבוה יותר. בסופו של דבר, תוך הכרה בנסיבותיו האישיות של המשיב, החמיר בית המשפט את העונש מ-6-10 שנים של בית משפט קמא ל-11 שנים, דבר המשקף את חומרתה וכוונתה של העבירה. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי השופטים, תוך קביעת 11 שנות מאסר מיום מעצרו של המשיב, תוך השארת יתר רכיבי העונש על כנם.