תמ"ש 27140/01

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעתה של אישה נגד בעלה הגרוש להשבת נכסים, כספים וזכויות השייכים לה לכאורה. הנכסים העיקריים המדוברים הם דירה בבית הכרם בירושלים, שירש דודתו של התובע, וזכויות שקיבל הנתבע ממקום עבודתו הקודם, אגד. התובעת טענה כי הנתבעת ניהלה את ענייניה הכספיים של המשפחה וכי היא לא הייתה מעורבת בשל חשש לאלימות מילולית וקמצנות כלפיו. עוד טענה כי הוא הסתיר ממנה נכסים, בהם דירה בנתניה, דירות נופש וזכויות ממכירת מונית. השופטת פתחה בדחותה את טענת הנתבע כי תקופת ההתיישנות חלפה, שכן היא אינה חלה על מקרים שבין בעל לאישה במהלך הנישואין. לאחר מכן בחנה השופטת את הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים, וציינה כי הוא אינו מזכיר חלק מהנכסים שבמחלוקת, ולכן לא ניתן לוותר על טענות התובעת בנוגע לנכסים אלה. באשר לדירה שירשה התובעת, קבעה השופטת כי דרישת התובעת לבטל את העברת מחצית הזכויות לנתבע, אותן העניקה לו במתנה במהלך נישואיהם, נדחתה בשל היעדר ראיות לכפייה או הטעיה. עוד ציינה השופטת כי התובעת הייתה מודעת למכירת דירות אלה ולתמורתן, וחתמה על חוזי המכר, ובכך ויתרה על טענותיה ביחס לנכסים אלה. השופטת פסקה לטובת התובעת בנוגע לזכויות שקיבל הנתבע מאגד עם פרישתו, וקבעה כי זכויות אלו מוחזקות במשותף על ידי שני הצדדים, למרות שלא הוזכרו בהסכם הגירושין. הנתבע חויב לספק לתובעת מחצית מזכויות אלה, לרבות תשלומי פנסיה, בניכוי 80,000 ₪ שכבר נתן לה. זאת, בהתבסס על חזקת שיתוף הנכסים במהלך נישואיהם, תפקידו של הנתבע כשלוחה של התובעת, והימנעותו מלפעול בתום לב ולגלות לתובעת את כל המידע הרלוונטי. אותו נימוק הוחל גם על דרישות התובעת בנוגע לשכירות נופש, זכויות ממכירת מונית ומידע על דמי שכירות שהתקבלו עבור נכס אחר. הנתבע חויב למסור לתובעת את כל המידע הרלוונטי ולשלם לה מחצית משווי נכסים אלה. לבסוף, השופט הורה לנתבע למסור לתובע תצהיר המפרט כספים או זכויות אחרים שהיו לו או שיקבל בעתיד, בתוך 20 יום מיום מתן פסק הדין. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין והוצאות, בסך 10,000 ₪.