ת"א 8452-07-15

תקציר

הנתבעת ביקשה לדחות את תביעת הרשלנות הרפואית שהגישו שלושה תובעים – אם, אב וילדם הנכה – משני טעמים: ראשית, כי היא התיישנה על פי חוק, מאחר שהוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות הרלוונטית, ושנית, כי לא עמדה בדרישה פרוצדורלית לצרף חוות דעת רפואית. השופט הסכים כי התביעה התיישנה. הילד, התובע מס' 1, נולד עם מומים נוירולוגיים קשים בשנת 2008. עילת התביעה של ההורים בגין "הולדה בעוולה" קמה ביום לידתה. בשנת 2012 ביטל בית המשפט העליון בפרשת המר את עילת התביעה בגין "חיים בעוולה" ובמקביל הרחיב את עילת התביעה של ההורים בגין "הולדה בעוולה", כך שתוכל לפצות את ההורים על הוצאות גידול ילדם הנכה בבגרותו ואף מעבר לכך. ההורים הגישו את תביעתם בגין "הולדה בעוולה" בשנת 2015, שבע שנים לאחר לידת בתם. הנתבע טען כי התביעה אינה בזמן משום שהיא הוגשה למעלה משבע שנים לאחר שקמה עילת התביעה. התובעים טענו מנגד כי הם מסתמכים על פסיקה קודמת, המאפשרת להם לערער עד הגיעו של ילדם לגיל 25. השופט ציין כי בית המשפט העליון הוציא מספר פסקי דין בעניין הוראות המעבר בעקבות פרשת המר, אשר הבהירו את תקופת ההתיישנות לתביעות הנובעות מ"הולדה בעוולה". במקרים קודמים התירו בתי המשפט תביעות בגין "הולדה בעוולה" כאשר עילת התביעה של ההורים התיישנה זמן קצר לאחר פסק דין המר, כלומר לפני שההורים הספיקו להתכונן למצב המשפטי החדש. עם זאת, להורים במקרה זה היו שנתיים ושבעה חודשים להכין את תביעתם לאחר פסק דין האמר. לפיכך, קבעה השופטת כי תביעת ההורים נדחית על הסף. השופטת התייחסה גם לטענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה משום שלא צירפה חוות דעת רפואית כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי. השופטת ציינה כי מדובר בטעות הניתנת לתיקון, ואלמלא נדחתה התביעה מטעמי התיישנות, סביר להניח שהייתה מאפשרת לתובעים ארך זמן להגשת חוות דעת רפואית. בסופו של דבר, השופט הורה לדחות את התביעה משום שהיא אסורה על פי חוק. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.