עת"מ 46387-08-11

תקציר

בקשת המשיב לדחות את העתירה מטעמים של סמכות עניינית מתקבלת בחלקה ונדחית בחלקה. לבית המשפט לעניינים מנהליים אין סמכות לדון בתביעות המערערות על חוקיות חוק העזר המסדיר את דמי החזקת עסקים, שכן אישור שר הפנים נדרש כדי שבית המשפט יקבל סמכות מהותית על החלטות הרשות המקומית. לפיכך, העתירה נדחית מראש ככל שהיא נוגעת לתוקפו של חוק העזר. עם זאת, לבית המשפט שמורה סמכות לדון בתביעות הקשורות לסיום הליכי גביית האגרה. טענת המשיב כי העותרים לא מיצו את ההליכים המנהליים בטרם פנו לבית המשפט נדחית, שכן פנייה לעירייה - פעולה שהעותרים לא ביצעו - הייתה מחווה חסרת תוחלת, בהתחשב בעמדתו הידועה של המשיב בעניין. זאת ועוד, לחץ הזמן שבו הוגשה העתירה, שנגרם בשל איום הגבייה המינהלי הממשמש ובא, שולל את טענת השיהוי של המשיב. השופטת מסכימה עם העותרים כי המשיב פעל בחוסר תום לב בכל הנוגע להליכי הגבייה. החלטת המשיב לפתוח בהליכי גבייה מנהליים לאחר תקופה ארוכה של חוסר מעש - שבמהלכה נהנו העותרים מפירות אי התשלום - אינה מוצדקת, במיוחד בהתחשב בכך שהמשיב לא סיפק כל הסבר לשיהוי. משכך, נאסר על המשיב לתבוע גבייה מנהלית בגין חובות שנצברו לפני חודש יולי 2008. השופטת מדגישה כי אין בפסק דין זה כדי למנוע מהמשיב לפתוח בהליכים משפטיים רגילים להשבת חובות ישנים. לבסוף, השופט קובע כי למשיבה סמכות לגבות את אגרת השמירה באמצעות הליכי גביית מסים, שכן אגרות אלה, שנקבעו בחוק העזר, נחשבות לתשלומי חובה המגיעים לרשות המקומית. בהינתן קבלתה החלקית של העתירה, יישא כל צד בשכר טרחתו.