ע"פ 5424/91

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בביצוע מעשי סדום ותקיפה מינית בעקבות מעשים מיניים שבוצעו בקטין שהועסק במסעדה שלו. המעשים כללו אילוץ הקורבן לבצע בו מין אוראלי. הוא ערער על ההרשעה. באשר לאישום בתקיפה מינית, קבע בית המשפט העליון כי עדויותיהם של המתלוננת והמערער הן הראיות היחידות הקיימות, ובעדותה של המתלוננת היו נקודות תורפה מסוימות שלא אפשרו לאשר את ההרשעה על סמך גרסתה לאירועים. באשר לאישום מעשה סדום, קבע בית המשפט כי המעשה עצמו אינו מוכחש ונופל תחת ההגדרה המשפטית. עוד נקבע כי גילה של המתלוננת בעת ביצוע העבירה מציב אותה בקטגוריה הקבועה בחוק הרלוונטי. בית המשפט הוסיף וקבע, כי התביעה אינה נדרשת להוכיח כי המערער היה מודע לגילה של המתלוננת, די להוכיח פזיזות. טענת המערער כי לא היה מודע לגילה אינה מספיקה כדי לזכות אותו, שכן היה עליו לכל הפחות לשקול את האפשרות שהיא קטינה. מכיוון שלא עשה זאת, הוא הפגין פזיזות, וזה הספיק כדי להרשיע אותו. סיכומו של דבר, הערעור על ההרשעה בתקיפה מינית התקבל, והמערער זוכה מאשמה זו מחוסר ראיות. עם זאת, ההרשעה בביצוע מעשה סדום לפי סעיף 347(א) לחוק העונשין אושרה. העונש הופחת ל-18 חודשי מאסר על תנאי, לצד קנס.