דנ"מ 6808/06

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה לדיון נוסף בנוגע להחלת סעיף 197 לחוק על הפיצויים שהרשויות חייבות לבעלי קרקעות שזכויות הקניין שלהם הוקפאו בשל הליכי תכנון. בעתירה נטען כי הפסיקה הקיימת סותרת פסיקות קודמות ולכן יש לבחון אותה מחדש. עם זאת, השופט קובע כי מקרה זה אינו נחשב למקרה חריג שבו יש לסתור פסיקה קודמת, שכן מדובר במערכת נסיבות ייחודית. בפסק הדין מודגש כי נקודת המוצא לתביעות הקשורות להקפאת תכניות היא התייחסות לכל תכנית בנפרד. השופטת ביניש מבהירה כי פסק הדין הנדון מתבסס על נסיבותיו הספציפיות של המקרה, הכוללות את הקשר ההדוק בין שתי תכניות, התנהלות הוועדה כלפי בעלי הקרקע ו"מלכודת הזמן" שעמדה בפני בעלי הקרקע. זאת ועוד, פסק הדין אינו מציג עקרונות חדשים אלא מיישם תקדימים מבוססים בכל הנוגע להתנהלות רשויות ציבוריות ולהכרה במצבים חריגים. עוד נאמר כי פסק הדין אינו משנה את הפסיקה בעניין גביית היטלי השבחה. בסופו של דבר, הבקשה לדיון נוסף נדחית, והעותר מחויב לכסות את הוצאות המשיבים.