ת"א 19540-09-13

תקציר

התובע נפגע בשתי תאונות אופנוע נפרדות שהתרחשו בהפרש של שבועות זה מזה בחודש אפריל 2011. הוא הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד חברת הביטוח הנתבעת שביטחה את האופנוע שלו. חברת הביטוח חלקה על קרות התאונות וטענה כי נכותו הרפואית של התובע נמוכה מהמדווח. בית המשפט מינה מומחה אורתופדי אשר אישר את נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונות. השופט מצא את עדותו של התובע לגבי נסיבות התאונות כאמינה ובכך ביסס את חבות הנתבע לפצותו. השופט דן באריכות בראיות הרפואיות ובחוות דעת המומחה ואישר את נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונות – 10% נכות בגין התאונה הראשונה ו-2% נכות בגין התאונה השנייה בשל צלקות בקרסולו. עוד קבעה השופטת כי הפגיעה התפקודית שנגרמה כתוצאה מהתאונות עומדת על 10%. בהתייחסה לכימות הנזקים, חזרה השופטת על הנתונים הבסיסיים – גיל התובע, מועד התאונה ונכויות רפואיות ותפקודיות מאושרות. השופטת חישבה את הפסדי השכר בעבר שנבעו מהתאונות, תוך התחשבות בהיעדרותו של התובע מעבודתו עקב התאונות ובפיטוריו לאחר מכן שאינם קשורים לתאונות. לתובע נפסק סכום גלובלי של 8,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר. לאחר מכן התייחס השופט לפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע, תוך הבחנה בין נכות רפואית, נכות תפקודית ואובדן כושר השתכרות. במקרה זה נלקחו בחשבון הנכות הקלה והשפעתה המוגבלת על כושר ההשתכרות של התובע, לצד גילו הצעיר, שנות העבודה שנותרו לו והסיכוי לפגיעה עתידית. השופט קבע את שכר הבסיס לחישוב הפסד השתכרות עתידי על 10,000 שקל נטו. בהתחשב בשנות העבודה הנותרות של התובע, פסקה לו השופטת 175,000 ₪ בגין פגיעה בכושר ההשתכרות. השופטת פסקה 4,000 שקל עבור סיוע בעבר ובעתיד מצדדים שלישיים, שהתובע עשוי לדרוש מדי פעם. הוצאות רפואיות ואחרות נפסקו בסך 2,000 ₪ עבור העבר והעתיד. השופטת חישבה גם נזק לא ממוני וקבעה כי סעיף ההשתתפות העצמית בפוליסת הביטוח של התובעת מחיל ניכוי מקסימלי של 25,000 ₪ לכל תקופת הביטוח ולא לכל תאונה, כפי שטענה הנתבעת. לבסוף, חישב השופט את סך הנזק שנגרם לתובע והורה לנתבע לשלם לו 194,323 ₪, בצירוף ריבית סטטוטורית, הצמדה, שכר טרחת עדים ושכר טרחת עורך דין. סכום זה כלל הפסדי שכר בעבר, פגיעה בכושר ההשתכרות, סיוע מאחרים, הוצאות רפואיות ונזקים לא ממוניים. לנתבע ניתנו 30 יום לעמוד בתשלום, אשר יצטברו ריבית עד למועד התשלום בפועל.