ת"א 3113-08-17

תקציר

התובעת, שעברה טיפולי שיקום שיניים במרפאת הנתבעים, תבעה את הנתבעים בגין טיפול רשלני, בטענה כי תכנית הטיפול אינה מתאימה לה, כי הנתבעים לא אבחנו אותה כראוי ולא קיבלו את הסכמתה מדעת, וכי הם הפרו את זכויות המטופל שלה וגרמו לה נזק. הנתבעים הכחישו כל רשלנות ביחסם לתובע. בית המשפט מצא כי הנתבעים התרשלו בתכנון ובביצוע הטיפול השיקומי של התובע. חוות דעתם של שני מומחים בלתי תלויים שמונו על ידי בית המשפט, יחד עם ראיות נוספות, שכנעו את בית המשפט כי הנתבעים לא טיפלו במחלת החניכיים הקודמת של התובע ובהיגיינת פה לקויה, מה שהגדיל את הסיכוי לכישלון הטיפול. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא קיבלו את הסכמתה מדעת של התובעת, שכן לא סיפקו לה מידע מספק על הסיכונים והסיבוכים האפשריים של הטיפול. עם זאת, בית המשפט דחה את טענותיה של התובעת לפגיעה באוטונומיה, שכן היא נמנעה מלציין במפורש כי לו היו מודיעים לה על הסיכונים, היא לא הייתה עוברת את הטיפול. מבחינת פיצויים, פסק בית המשפט לתובע 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל), 12,000 ₪ עבור עלות טיפולים עתידיים, 8,463 ₪ עבור הוצאות עבר עבור טיפולים מתקנים ועזרה ראשונה, ו-5,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, הוצאות נסיעה ועלות סיוע מאחרים. בית המשפט אף הורה לנתבעים לפצות את התובע בגין עלות חוות דעת המומחה. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובע פיצויים בסך 64,823 ₪, בתוספת 18,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. פסק הדין, בהיותו תביעת נזקי גוף, מותר לפרסם תוך הסרת שם התובע ופרטים מזהים.