ע"פ 3483/09

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה סעיפים של תקיפת בת זוגו, אונס ושיבוש הליכי חקירה. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, אך המערער חזר בו מהודאתו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע זיכה את המערער מאשמת שיבוש חקירה והרשיע אותו ביתר סעיפי האישום. המערער ערער על הרשעתו באונס, ולחילופין ביקש להקל בעונשו. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בדעת רוב באונס, ואילו השופט מרוז חלק עליו, וטען כי אין הוכחה מעבר לספק סביר כי המערער ידע על סירובה של אשתו. בא כוחו של המערער טען כי המערער לא היה מודע לאי הסכמתה של אשתו, והמשיב הסתמך על דעת הרוב של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי מעדותה של המתלוננת, שבית המשפט המחוזי מצא אותה אמינה, עולה בבירור כי היא התנגדה לקיום יחסי מין מילוליים לפני המעשה ובמהלכו. בית המשפט הדגיש כי החוק מחייב רק את אי הסכמתה של האישה לקיום יחסי מין וכי די היה בדבריה כדי לבסס כוונה פלילית מצד המערער. בית המשפט הוסיף וציין כי טענתו של המערער בדבר חוסר מודעות אינה יכולה לפטור אותו מאחריות, ואי היענות להתנגדות המתלוננת פגעה במהות העוולה. בית המשפט דחה גם את ספק דעת המיעוט באשר לבהירות סירובה של המתלוננת, וקבע כי התנגדה במפורש בעל פה. בנוסף, ציין בית המשפט כי הודעותיו של המערער עצמו במשטרה מצביעות על מודעותו להתנגדותה המילולית של המתלוננת. בית המשפט הסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי וראה את העונש הולם בהתחשב בהתנהגותו האלימה של המערער ובנסיבות העבירה. הן הערעור על ההרשעה והן הבקשה להקלה בעונש נדחו.