בג"צ 8111/14

תקציר

העתירה מתייחסת לפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בתיק שעסק במחלוקת על זהות המעסיק של העותרת בין השנים 1977 ל-1996, שהשפיע על זכאותה על פי הסכם קיבוצי משנת 1995. העותרת, פרופסור לביוסטטיסטיקה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, טענה כי הועסקה על ידי האוניברסיטה בתקופה הנדונה, אף שהועסקה פורמלית על ידי שירותי בריאות כללית מכוח הסכם שיתוף פעולה. המחלוקת הייתה מרכזית לקביעת זכויותיה על פי ההסכם הקיבוצי שכלל הטבות פנסיוניות. בית הדין האזורי בתל אביב-יפו צידד בעותרת וקבע כי היא נשלטת ומיטיבה בעיקר עם האוניברסיטה, ובכך מזכה אותה בהטבות מסוימות כגון הפרשי פנסיה ופדיון ימי מחלה שלא נוצלו. עם זאת, בערעור הפך בית הדין הארצי לעבודה החלטה זו, בקובעו כי העותרת מועסקת באמת ובתמים על ידי שירותי בריאות כללית, ומתכונת ההעסקה מוכרת הדדית ואף מיטיבה עמה. בית הדין הארצי קבע כי עלויות שכר היסוד מוטלות על כללית, והבדיל אותן מהטבות הניתנות על ידי האוניברסיטה. הפנייה הדגישה הסכמי שיתוף פעולה משנות השבעים שהתוו את מערכת התעסוקה שבה עובדי כללית, לרבות העותר, עבדו באוניברסיטה במינויים אקדמיים. בית המשפט העליון קבע כי העסקתה של כללית הייתה אמיתית ולא נומינלית בלבד. משכך, נדחתה בקשתה של העותרת לבית הדין לראות את האוניברסיטה כמעסיקתה האמיתית, שכן לא נמצאה טעות משפטית מהותית בשיקולי בית הדין הארצי, חרף המסקנות השונות מבתי הדין האזוריים והארציים. בית המשפט אישר את החלטת בית הדין הארצי ומצא אותה מנומקת היטב, ולפיכך דחה את העתירה מבלי להתייחס לתגובות המשיב או לפסוק הוצאות.