בש"א 951/96

תקציר

המבקשת, שהייתה נשואה למשיב מס' 1, ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לדחות את תביעתה למתן פסק דין הצהרתי בדבר בטלות משכנתא רשומה על דירת מגוריה. הדירה נרכשה במהלך הנישואין ונרשמה על שם המשיב כבעלים יחיד. כן נרשמה משכנתא לטובת המשיב מס' 2 (הבנק) ללא כל הגבלת סכום. בעקבות התדיינות בבית הדין הרבני נקבע כי הדירה צריכה להיות בבעלות משותפת של שני בני הזוג. המבקשת ניסתה לרשום הערת אזהרה לטובתה בדבר חלקו של המשיב בדירה, אך בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה והכיר בזכות הבנק עליה. המבקש ערער לבית המשפט העליון בבקשה להוציא צו מניעה זמני שיאסור כל פעולה הנוגעת לזכויות הדירה על פי שטר המשכנתא. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הבקשה, בנימוק של תום הלב של הבנק וזכותו הנטענת של המבקש שלא רשומה. בנוסף, סיכויי הצלחת הערעור נחשבו למזעריים, ומאזן הנוחות העדיף את הבנק. ההחלטה הדגישה את השיהוי של המבקש בהגשת התביעה ואת הזכויות המוגבלות שמציע חוק יחסי ממון בין בני זוג. בסופו של דבר נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני, והוצאות הדיון בבקשה נפסקו לבנק.