ד"מ 49237-02-16

תקציר

התובעת, עובדת משמרת בבית קסלר, טענה כי לא קיבלה שכר הולם עבור עבודתה בחגים, וכי עליה לקבל תוספת שכר עבור שעות נוספות, לילות, סופי שבוע ומשמרות כפולות. השופט הסכים עם התובע ברוב הסעיפים. ראשית, התובעת זכאית לדמי חגים עבור חגים שלא עבדה, ובלבד שעבדה יום לפני החג או אחריו, למעט יום אחד שבו לא הוכח כי עבדה סביב החג. התובעת זכאית גם לדמי חגים עבור החגים בהם עבדה, שכן נאלצה לעבוד מתוך הכרח ולא מתוך בחירה. שנית, באשר להפרשי השכר בגין עבודה בשעות נוספות, הסכימה השופטת עם שיטת החישוב של התובעת, הכוללת תוספת משמרות בשכר הרגיל, וקבעה כי יש לפצות את התובעת בהתאם עבור השעה השמינית של משמרת לילה בימים א'-ה', ועבור כל שעות העבודה לאחר מכן. עבור משמרות לילה בימי שישי וערבי חג, זכאית התובעת לקבל את שכרה הרגיל בתוספת מחצית ממנו, החל מהשעה הראשונה, בנוסף לגמול שעות נוספות עבור השעה השמינית. לגבי משמרות כפולות קיבלה השופטת את חישובי הנתבעת למשמרות ערב ולאחריהן משמרות לילה בימים ראשון, חמישי ושבת, אך לא למשמרות בוקר ולאחריהן משמרות ערב, שבגינן אמור התובע לקבל תוספת שכר. השופטת לא קיבלה את טענת התובעת כי יש לשלם לה תוספת עבור עבודתה בשתי משמרות באותו יום עם הפסקה של פחות משלוש שעות בין לבין. לבסוף, קבע השופט כי הנתבעת אינה נדרשת לשלם הלנת שכר מאחר שרוב תקופת ההעסקה אסורה על פי חוק, והיו מחלוקות של ממש על הפרשי השכר. הנתבע חויב לפצות את התובע על פי חישובי השופט, ולכסות את הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין.