ב"ל 43321-09-20

תקציר

התובעת, שרון, תבעה את המוסד לביטוח לאומי (הנתבע) להכיר בזכאותה לדמי לידה, לאחר שבקשתה נדחתה. שרון טענה כי הועסקה על ידי גיסה, גבי, כמנהלת חשבונות ומנהלת משרד ממרץ 2019 ועד שילדה בינואר 2020, ולכן אמורה להיות זכאית להטבות. הסוגיות המרכזיות שהיה על בית הדין להכריע בהן היו האם מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין שרון לבין גבי, ואופי עבודתה והיקפה. שרון טענה כי עבדה 5 ימים בשבוע בין השעות 16:30 ל-21:00, ביצעה עבודות הנהלת חשבונות חיוניות לעסק, וקיבלה שכר חודשי של 8,000 שקל. כתמיכה היא מסרה עדות מעצמה, מבעלה אפי ומגבי, וכן תלושי משכורת, דפי בנק ותעודה מרשות המסים. הנתבעת טענה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, והצביעה על היעדר עובדים מחליפים במהלך חופשת הלידה הקצרה של שרון, ועל היעדר ציוד משרדי וקלסרים במהלך חקירה במקום. בנוסף, הנאשם הטיל ספק בתשלומי השכר וטען כי הם היו חלק ממזימה בלתי חוקית. בית המשפט שקל היטב את מכלול הראיות ומצא כי גרסתו של שרון לאירועים משכנעת יותר. היא קיבלה את העובדה שעבודתה של שרון חיונית לעסק ופועלת באופן סדיר, ותפקידה אינו סיוע בהתנדבות. בית המשפט הבין את היעדר ההחלפה במהלך חופשת הלידה בשל מגפת הקורונה ומצא את הסבריה של שרון לציוד המשרדי החסר מספקים, במיוחד לאור אופי עבודתה והשפעת המגפה. כמו כן, בית הדין אישר את תשלומי השכר ולא מצא ראיות לפעילות בלתי חוקית. כך, פסק בית הדין לטובתה של שרון, הכיר ביחסי העבודה שלה עם גבי וזיכה אותה בדמי לידה, והורה לנתבעת לחשב מחדש ולשלם את ההטבות בהתאם. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו בשל ייצוגו של שרון על ידי הלשכה לסיוע משפטי. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.