ת"א 56547-03-22

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תוקפו של פסק בוררות ותיקון שנעשה לאחר מכן בנוגע להסכם שכירות בין משכיר לשוכר. השוכר טען כי יש לאשר את פסק הבוררות ותיקונו, ואילו המשכיר ביקש את ביטולם, או לחילופין, את ביטול התיקון ממרץ 2022. המשכיר טען כי הבורר חרג מסמכותו וכי פסק הבוררות גרם לעיוות דין, בניגוד למספר סעיפים בחוק הבוררות ובחוק החוזים. לגופו של עניין, הם טענו כי הסכם השכירות אינו חוקי ומנוגד לתקנת הציבור בשל היעדר רישיון עסק וחיבור חשמל בלתי חוקי של השוכר, וכי תיקון הבורר, שצירף את מנהל השוכר כצד אחראי, אינו חוקי. מנגד, טען השוכר כי פסק הבורר היה הוגן וחוקי, וכי כל אי קבלת מסמכים מרשות כבאות והצלה אינה מהווה עיוות דין. לאחר ששקל היטב את הטענות, מצא בית המשפט כי אמנם הסכם השכירות הפך לבלתי חוקי בשל אי קבלת האישורים הנדרשים על ידי השוכר, אך אי חוקיות זו אינה מצדיקה את ביטול פסק הבורר. פסק הבוררות עצמו לא תמך בהתנהלות המבוססת על הונאה או חוסר תום לב, ואף לא תמך בחוזה בלתי חוקי. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הבורר לא חרג מסמכותו בתיקון פסק הבוררות, שכן מדובר בשינוי טכני שנעשה במסגרת הזמן המותרת בחוק. משכך, אישר בית המשפט את פסק הבוררות ותיקונו, דחה את בקשת המשכיר לבטלם, והורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.