בש"פ 238/13

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי להאריך את מעצרו של המערער עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי מצא ראיות מספיקות לכאורה למעורבותו של המערער בעבירות שונות, לרבות נהיגה ללא רישיון תקף, נהיגה בחוסר זהירות, סיכון חיים ופגיעה ברכוש. המערער הכחיש את הטענות וטען כי אין די ראיות המצדיקות את מעצרו. עם זאת, בית המשפט מצא את נימוקיו של בית המשפט המחוזי מקובלים. היא הסתמכה על מספר ראיות, ובהן זיהויו של המערער על ידי שוטרים, הרכב השכור שהיה מעורב בעבירות שהושכר על ידי המערער, הכחשתו ושתיקתו בחקירתו ובריחתו מהמשטרה. בית המשפט הדגיש כי בשלב מקדמי זה, אין הוא צריך לקבוע את משקל הראיות או להעריך את מהימנות העדים, אלא רק האם קיימות ראיות פוטנציאליות מספיקות להרשעה. באשר להיעדר ראיות פורנזיות הקושרות את המערער לביצוע העבירות, הסכים בית המשפט עם גישתו של בית המשפט המחוזי לפיה היעדר טביעות אצבע או ראיות DNA אינו פסול, מה גם שקיימות ראיות מפלילות אחרות. בית המשפט התייחס גם להימצאותן של ראיות פורנזיות השייכות לאדם אחר, והדגיש כי משמעותן תלויה בהקשר. במקרה זה ציין בית המשפט כי הראיות נמצאו על מטלטלין, מה שהפחית מערכן המשכנע של הראיות הפורנזיות. בית המשפט מצא כי ההשפעה המצטברת של הראיות מפלילה לכאורה ומצדיקה את מעצרו של המערער, במיוחד נוכח עברו הפלילי וחוסר האמון בו. גם אמצעים חלופיים למעצר נחשבו בלתי מספקים נוכח תפיסת המערער כמסוכנותו לציבור. לפיכך, בקשת השחרור נדחתה, והחלטת בית המשפט המחוזי להאריך את מעצרו של המערער התקבלה.