ת"א 14029-04-20

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד יורשיו של אדם בשם עיזאת עבד אל-עזיז עבד אל-מג'יד פאהום, בטענה כי אביו רכש חלקת אדמה מפהום בשנות הארבעים. התובע סיפק ראיות, לרבות ייפוי כוח חתום על ידי פאהום, שהטה את מאזן ההסתברויות לטובתו והוכיח את המכירה. הראיה המשכנעת ביותר הייתה ייפוי הכוח, שנערך בפני נוטריון, אשר נהנה מחזקת תקינות והצביע על כך שפהום אכן מכר את הקרקע לאביו של התובע. טענת הנתבעים כי פאהום לא היה כשיר לחתום על ייפוי הכוח בשל חוסר יכולת פיזית ופגיעה קוגניטיבית לא נתמכה בראיות כלשהן. הפרטים המוזכרים בייפוי הכוח, יחד עם ראיות נוספות, תמכו בטענת התובע כי בוצעה עסקת מכר. עוד מצא בית המשפט כי התנהלות שני הצדדים לאורך השנים תומכת בקיומה של עסקת המכר. למרות האתגר הראייתי שמציבה הגשת התביעה עשרות שנים לאחר המכירה הנטענת, התובע עמד בהצלחה בנטל ההוכחה המוטל עליו. קו ההגנה העיקרי של הנתבעים התייחס לטענות התיישנות ושיהוי, שגם אותן דחה בית המשפט. בית המשפט קבע כי תקופת ההתיישנות לתביעת התובע החלה כאשר הנתבעים הכחישו את הנאמנות, דבר שלא חל עד שהנתבעים הגישו את כתב ההגנה שלהם בתביעה הנוכחית. זאת ועוד, הנתבעים לא הוכיחו כי התובע או אביו ידעו על הפרת אמונים כלשהי, ושיהוי התובע בהגשת התביעה לא הצביע על ויתור על זכויותיו. הנתבעים אף העלו בסיכומיהם טענות חדשות, אשר נדחו מאחר שלא ניתנה לתובע כל אפשרות להשיב עליהן. לסיכום, טענת התובע הייתה מוצדקת, ובית המשפט נתן פסק דין הצהרתי לטובתו, המורה על רישום העסקאות הרלוונטיות בפנקסי המקרקעין. הנתבעים חויבו לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דינו של התובע, בסך 25,000 ₪.