עת"מ 3136/06

תקציר

פסק הדין דן בעתירה שהגישו עמותת איכות הסביבה, עמותת צלול ועיריית עכו נגד האישור שניתן למפעל מזהם, מילובן, להזרים שפכים לים. המפעל זיהם נחל סמוך, ולאחר הליכים משפטיים קיבל הוראה להפסיק את הזרמת השפכים לנחל עד סוף ספטמבר 2005. עם זאת, מילובאן המשיך לערער ולעכב את ביצוע הצו, ובסופו של דבר הוארך המועד האחרון למארס 2006. בערך באותה תקופה הגיש מילובאן בקשה להיתר להזרמת שפכיו לים. בעתירה נטען כי הגוף המינהלי האחראי, הוועדה למתן היתרים להזרמת שפכים לים, פעל באופן בלתי סביר וחרג מסמכותו בכך שהעניק למילובאן היתר, נוכח עברו העברייני של הפרות סביבתיות והיעדר ביטחון כי יעמוד בדרישות הטיפול בשפכים. עוד טענו כי הוועדה התעלמה מהמלצות הגורם המקצועי הרלוונטי ושללה את זכותם של העותרים להציג את טענותיהם. מנגד, מילובאן והוועדה הדגישו את הצעדים שנקט מילובאן לשיפור הטיפול בשפכים וטענו כי ההליכים המשפטיים הקודמים אינם רלוונטיים שכן הם נגעו לזיהום הנחל ולא לים. המדינה אף תמכה בהבחנה בין שני המקרים וטענה למגבלות ההתערבות השיפוטית בהחלטות מינהליות. בית המשפט מצא צדק בטענות העותרים, וציין את העבריינות המתמשכת של מילובן ואת היעדר הפיקוח האפקטיבי על עמידת החברה בתקנות איכות הסביבה. בעקבות זאת התערב בית המשפט בהחלטת הוועדה וקיצר את תוקף ההיתר עד סוף יולי 2006. המשרד נדרש לרכז את כל נתוני הבדיקות, שייבחנו על ידי הגוף המקצועי שלו, והוועדה תתכנס מחדש כדי לשקול מחדש את עמדתה על סמך ממצאים אלה. פסק הדין הדגיש גם את התנהגותו הבלתי סבירה של מילובן, שפעל באופן עקבי כ"עבריין סדרתי", ואת הצורך בפיקוח הדוק על פעילות החברה. בנוסף, בית המשפט הורה למדינה ולמילובן לשלם לעותרים הוצאות בסך כולל של 15 אלף שקל כל אחת.