עש"א 34698-03-17

תקציר

המערערת במקרה זה ערערה על החלטת מפקח על הנכסים, בטענה לרישיון בלתי חוזר לשימוש בלעדי בחצר הצמודה לדירתה. כל חצר הבניין של המערערת הינה בבעלות משותפת של כל הדיירים, והיא רכוש משותף שיכול לשמש את כל הדיירים. המערערת טענה כי היה הסכם מכללא בין הדיירים לפיו יהיה לה ויתור הדדי בחצר, בתמורה לזכות הבלעדית של הדיירים בקומה הראשונה להשתמש בגגות. המפקח ביקר במקום, אסף ראיות ומצא כי לא היה הסכם כזה, והשימוש של המערער בחצר היה משתמע בלבד ולכן ניתן לבטלו בכל עת. ממצאיו של המפקח נתמכו במספר ראיות, לרבות הודאת המערער עצמו, היעדר כל אזכור להסכם בהסכם מכר הדירה ועדותו של בנו של שכן שהתגורר בקומת הקרקע. הממונה הגיע למסקנה כי השקעותיה של המערערת בחצר היו מאוזנות על ידי ההנאה שהפיקה ממנה לאורך השנים, ומשכך, אין מקום לפצות אותה בגין שלילת הרישיון. בית המשפט הסכים עם ממצאי הממונה ודחה את הערעור. עוד קבע בית המשפט כי עיכוב הביצוע בטל, ולמערער נותרו 60 יום לבצע את פסק דינו של הממונה. כמו כן, חויב המערער בהוצאות המשיב, בסך 12,000 ₪, וניתנה לו גישה לתמונות משפחתיות שהוגשו במהלך הדיון.