סע"ש 21917-11-19

תקציר

בית הדין פסק לטובת התובעת, עובדת קיוסק, ברוב טענותיה נגד מעסיקיה. התובעת עבדה אצל שני נתבעים – אם ובנה – באותו קיוסק, אם כי הנתבעים טענו כי התובעת עבדה בשני מקומות עבודה נפרדים. התובעת טענה כי היא עובדת 14 שעות ביום, בעוד הנתבעים טענו כי היא עובדת במשרה מלאה. השופטים הסכימו עם התובעת, מצאו את עדותה עקבית ואמינה, וקבעו כי היא חייבת 67,569 ₪ בגמול שעות נוספות. בית המשפט קיבל גם את טענת התובעת כי לא ניתנו לה תלושי שכר ראויים, ופסק לה פיצויים בסך 10,000 ₪, וכי מגיעים לה תשלומים שונים – דמי מחלה, פיצויי פיטורים במקום הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה, דמי חופשה ודמי הבראה – בסך כולל של 46,874 ₪. בקשת התובעת לתוספת של 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקתה התקבלה, אך תביעתה לפיצויי פיטורים נדחתה. השופטים דחו גם את התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת, שהאשימה את התובעת בגניבה מהם. הנתבעים לא הצליחו להביא ראיות מוצקות לטענותיהם, ועדותו של התובע נותרה עקבית. השופטים פסקו לתובעת 17,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-1,500 ₪ הוצאות משפט בגין תביעת הנתבעים, בנוסף ל-10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-500 ₪ הוצאות משפט בגין תביעתה שלה. הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 130,714 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית. לנתבעים ניתנו 30 יום לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.