ע"ע 458/03

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם רשת אמי"ת למוסדות חינוך לנשים (רשת אמי"ת) מילאה את חובתה לשלם פיצויי פיטורים לעובדת לשעבר, גבי ביליג, לאחר פיטוריה בשנת 1999. ביליג טען כי הפרשות הרשת לקרן מבטחת אינן מחליפות כראוי פיצויי פיטורים כמפורט בחוק פיצויי פיטורים. בית הדין האזורי פסק תחילה לטובתו של ביליג, אך הערעור שהובא בפני בית הדין הארצי לעבודה ערער על החלטה זו. בית הדין לעבודה בחן את ההפרשות שביצעה אמי"ת לקרן המבטחת מטעמה של ביליג ומצא כי הן חרגו מסכום פיצויי הפיטורים שהיא זכאית לו על פי חוק. על פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, ניתן לשקול הפרשות אלו במקום פיצויי פיטורים אם הן עומדות בתנאים מסוימים. בית הדין קבע כי הצו שהוציא שר העבודה, שאישר הפרשות אלה כתחליף לפיצויי פיטורים, תקף וישים במקרה זה. היא דחתה את טענתו של ביליג כי הצו מיושן וכי ההפרשות שניתנו לקרן המבטחת אינן ברורות לגבי החלק המיועד לפיצויי פיטורים. בנוסף, דחה בית המשפט את טענתו של ביליג לאפליה, וקבע כי שיעורי ההשתתפות של עובדי ההוראה, לרבות ביליג, שונים אך אינם מפלים. בית הדין הסביר כי עובדי ההוראה הפרישו פחות מהשיעור הרגיל וסך הפרשות המעסיק שלהם חרגו מפיצויי הפיטורים הקבועים בחוק. יתר על כן, ההסדר לטובת עובדי ההוראה היה במשא ומתן קיבוצי והוחל באופן אחיד בתוך הקבוצה, מה שהופך אותו להבחנה מוצדקת. לסיכום, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי רשת אמי"ת מילאה את חובתה לשלם פיצויי פיטורים, וההפרשות שניתנו לקרן המבטחת שימשו תחליף הולם. הערעור נדחה, אך בהתחשב בהוצאות הכבדות שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי, חויב המשיב לשלם שכר טרחה בסך 2,500 ₪ בלבד.