ע"א 377/72

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת בעל נכס נגד שוכר להשבת החזקה בנכס ותשלומים חודשיים בסך 200 ל"י. הבעלים טען כי השוכר אינו דייר מוגן והפנה למספר חוזי שכירות בין הצדדים עם תניות שיחריגו את תחולת דיני הגנת הדייר. עם זאת, בתי המשפט פסקו לטובת הדייר, והכירו בו כדייר מוגן. על פי חוק הגנת הדייר (הוראות שונות), התשכ"ח-1968, נכס חייב להיות "ריק" כדי להיות מוחרג מהגנת הדייר, ודייר שהיה מוגן לפני החוק החדש של 2018 לא איבד הגנה זו אלא אם כן צוין אחרת. החוזים הקודמים שנחתמו בין הבעלים לדייר, אשר לא אפשרו לשוכר לוותר על הגנתו, נלקחו בחשבון, והובילו את בתי המשפט למסקנה כי לא ניתן "לפנות" פיזית את הנכס כדי לעקוף את חוקי הגנת הדייר. בנוסף, טענת הבעלים כי הנכס נמצא בבניין חדש, שניתן היה להשכיר ללא מתן הגנת דייר, לא נתמכה. בפסק הדין הודגש כי החוק מגן על דיירים שאינם יכולים לוותר על זכויותיהם וכי הבעלים לא הביא ראיות מספיקות כדי לעקוף זאת. כתוצאה מכך, ערעור הבעלים נדחה, והם חויבו לכסות את הוצאות המשפט של השוכר.