עת"מ 13036-12-10

תקציר

המשיבים טוענים כי יש לדחות את טענות העותרים מכמה טעמים. ראשית, לטענתם, העתירה נגועה בשיהוי, שכן העותרים פעלו באיחור בהעלאת טענותיהם, ועשו זאת רק לאחר שהתקבלו מספר החלטות רלוונטיות שנים קודם לכן, והם לא ערערו על החלטות אלה באותה עת. שנית, טוענים המשיבים כי יש לדחות את העתירה מחמת אי מיצוי הליכים, שכן העותרים לא מיצו את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותם בכך שפנו לוועדת הערר בעניין היתר השימוש החורג כתנאי לקבלת רישיון עסק. בנוסף, טוענים המשיבים כי העתירה נעדרת עילה, שכן העסק אינו עומד בדרישות החוק לרישיון ולכן אין לאפשר לו להמשיך לפעול. עוד טוענים המשיבים כי העותרים פעלו בחוסר תום לב בכך שהמשיכו להפעיל את עסקיהם שלא כדין, וכי אין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטות המשיבים, שהתקבלו בהתאם לחוק. המשיבים מדגישים כי עיסוקם של העותרים אינו תואם את תכנית הבנייה החלה ואינו מורשה, ולפיכך הם אינם זכאים להיתר להמשך שימוש מכוח תמ"א 595א'. זאת ועוד, המשיבים חולקים על טענת העותרים בדבר הבטחה שלטונית, וטוענים כי כל הבטחה כזו חייבת להיות מפורשת וברורה, דבר שהעותרים לא הצליחו להוכיח. המשיבים דוחים גם את טענת העותרים לאפליה, ומציינים כי העירייה שלחה מכתבי התראה לכל בעלי העסקים במתחם בנוגע לאכיפת חוק רישוי עסקים. לטענתם, אין די בהסתמכותם של העותרים על הזכות לחופש העיסוק כדי להצדיק מתן רישיון עסק, במיוחד בהתחשב באינטרסים הציבוריים העומדים על הפרק, כגון פיתוח עירוני. זאת ועוד, מציינים המשיבים כי הפעילו שיקול דעת בכך שאפשרו לעותרים להפעיל את עסקיהם במשך זמן מה ללא הפרעה, אך מצב דברים זה מעולם לא נועד להיות קבוע. לבסוף, השופט מדגיש כי בית המשפט לא יגבר על שיקול דעתה של הרשות המינהלית במקרה זה, וטענות העותרים אינן מצדיקות התערבות שיפוטית. לפיכך, העתירה נדחית בשל שיהוי קיצוני, אי מיצוי הליכים וחוסר שחר בטענות העותרים. כן חויבו העותרים לשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ₪.