עמ"ת 19081-03-26

תקציר

בבית המשפט העליון עמ"ת 19081-03-26 עמ"ת 24450-03-26 **החלטה** **מבוא** לפניי שני עררים על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר במסגרתן נקבע כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורה לעבירות הביטחון שיוחסו למשיבים, והורה על העברת רובם למעצר בפיקוח אלקטרוני או לחלופות מעצר אחרות. **תמצית העובדות** 1. **כתבי אישום:** הוגשו כתבי אישום נגד 15 משיבים, המייחסים להם עבירות ביטחון כגון סיוע לאויב במלחמה (סעיף 99 לחוק העונשין) ואיסור פעולה ברכוש למטרות טרור (סעיף 31(א) לחוק המאבק בטרור). בנוסף, מיוחסות להם עבירות שוחד, מרמה, הלבנת הון וניהול ספרי חשבונות כוזבים. 2. **פרשת ההברחות:** הפרשה עוסקת בהברחת סחורות שיטתית ומאורגנת (סיגריות, טלפונים ניידים, ציוד רפואי ועוד) מישראל לרצועת עזה, בתקופה שבין אוגוסט לדצמבר 2025. נטען כי הדבר נעשה על ידי המשיבים, חלקם חיילי מילואים. 3. **עבירות הביטחון:** נטען כי ההברחות בוצעו בזמן מלחמה, כאשר שליטה על סחורות הנכנסות לרצועת עזה הייתה בעלת חשיבות עליונה לארגון החמאס. המשיבים ביצעו את המעשים "בעבור בצע כסף", תוך שהם מודעים לאפשרות שהסחורות יגיעו לידי החמאס ופעיליו, וכשהם צופים כאפשרות קרובה לוודאי שיהיה בכך לסייע לאויב. 4. **בקשות מעצר:** המדינה הגישה בקשות למעצר עד תום ההליכים, תוך שהיא טוענת למסוכנות המשיבים מכוח עבירות הביטחון, אשר מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. 5. **החלטות בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה לרוב העבירות, אך לא לעבירות הביטחון. נקבע כי אין במעשים המיוחסים למשיבים כדי לקיים את יסודות עבירות הביטחון, וכי היסוד הנפשי הנדרש (כוונה מיוחדת) אינו מתקיים, ואין מקום להלכת הצפיות. הורה על בחינת חלופות מעצר. 6. **חלופות מעצר:** בית המשפט המחוזי הורה על העברת חלק מהמשיבים למעצר בפיקוח אלקטרוני, ושחרור אחרים למעצר בית מלא, תוך קביעת תנאים מחמירים. **טענות הצדדים** * **העוררת (מדינת ישראל):** שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי אין תשתית ראייתית לכאורה לעבירות הביטחון. יש לפרש את עבירת הסיוע לאויב באופן תכליתי ודינמי, המתאים למציאות הביטחונית הנוכחית. הברחת הסחורות סייעה להתעצמות החמאס ויש לראות במבצעיה "כידו הארוכה של האויב". יש ליישם את הלכת הצפיות גם בעניינם. החלטות השחרור נעדרות הנמקה מספקת, ומן הראוי היה להמתין לתסקיר שירות מבחן. * **המשיבים:** תומכים בהחלטות בית המשפט המחוזי, אשר מבוססות ומנומקות. מעשיהם אינם מבססים את עבירות הביטחון, שכן מניעם היה כלכלי בלבד, ולא הוכח כי הסחורות הגיעו בפועל לידי ארגוני טרור. חלופות המעצר שנקבעו מאיינות את המסוכנות. **דיון והכרעה** **עקרונות יסוד בהליך מעצר עד תום הליכים:** בית המשפט העליון (השופטת גילה כנפי-שטייניץ) הדגיש כי הליך המעצר עד תום ההליכים בוחן קיומן של ראיות לכאורה בלבד, ולא מהווה חזרה כללית למשפט הפלילי. בשלב זה, יש לבחון את הפוטנציאל הסביר להרשעה, ובהינתן מחלוקת משפטית, גם את סיכויי הטיעון המשפטי. עם זאת, ההכרעה בשלב זה היא "לכאורה בלבד ולתכלית המעצר בלבד". **עבירות הביטחון:** 1. **סיוע לאויב במלחמה (סעיף 99 לחוק העונשין):** * **רקע נורמטיבי:** העבירה דורשת "מעשה שיש בו כדי לסייע" לאויב, וכן יסוד נפשי של "כוונה לסייע". הפסיקה החילה עליה את "הלכת הצפיות", לפיה די להוכיח שהנאשם צפה, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, כי פעולותיו עלולות לסייע לאויב. * **פרשנות הפסיקה:** הפסיקה (כפי שנסקרה בעניין כיאניה ועניין אלבייאע) שמרה על שימוש בסעיף 99 לחוק העונשין למקרים מובהקים וקיצוניים של חבירה לאויב וסיוע לפעילות טרור, כגון תכנון פיגועים, חטיפת חיילים, או מכירת ידע לייצור נשק. המכנה המשותף הוא פעולה כ"ידו הארוכה" של האויב לביצוע פעולות חבלניות. * **הלכת הצפיות:** הפסיקה קובעת כי אף אם מניעו של הנאשם הוא בצע כסף, ניתן להרשיע בעבירה זו אם צפה ברמת הסתברות קרובה לוודאי כי פעולותיו עלולות לסייע לאויב. * **עמדת העוררת:** המדינה מבקשת לפרש את העבירה באופן "תכליתי ודינמי" ולהתאימה למציאות הביטחונית הנוכחית. לגישתה, הברחת הסחורות תרמה להתעצמות החמאס, והמשיבים שימשו "כידו הארוכה של האויב". * **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט העליון קבע כי קיים קושי לקבוע בשלב זה קיומן של ראיות בעוצמה הנדרשת להוכחה לכאורה של יסודות עבירות הביטחון, לאור גבולות העבירה כפי שהותוו בפסיקה הקיימת. הקונסטרוקציה המשפטית המוצעת על ידי המדינה צועדת מעבר לגבולות המוכרים של העבירה, ונעדרת עיגון פסיקתי במעשים דומים. לא ניתן לשלול כי במעלה הדרך, במסגרת הדיון בתיק העיקרי, תצליח המדינה לשכנע את בית המשפט בפרשנות מחודשת. אולם, בשלב המעצר, לא ניתן להתעלם מהפסיקה הקיימת. 2. **איסור פעולה ברכוש למטרות טרור (סעיף 31(א) לחוק המאבק בטרור):** * העבירה עלתה באופן פחות מרכזי, אך גם לגביה נדון הקושי בהוכחת היסודות הנדרשים. **עילת מעצר וחלופות מעצר:** * **טענת המדינה:** המדינה מתמקדת בערריה בשאלת קיומן של ראיות לכאורה לעבירות הביטחון, ואינה משיגה קונקרטית על טיב החלופות. עם זאת, מלינה על כך שהשחרור לחלופות נעשה ללא תסקיר שירות מבחן. * **הכרעת בית המשפט:** * **היעדר תסקיר:** בית המשפט העליון הסכים כי בעבירות חמורות מעין אלו, מן הראוי היה ללוות את בחינת החלופה בחוות דעת מקצועית של שירות המבחן. * **דרישה שלא הועלתה בזמן אמת:** נקבע כי דרישה זו לא הועלתה על ידי המדינה בבית המשפט המחוזי, ולכן קשה להלום שתועלה לראשונה בערעור. * **סמכות בית המשפט:** בית המשפט רשאי להתרשם מן החלופות במישרין גם ללא תסקיר, ואין בו כדי לומר כי בית המשפט מנוע מלהידרש לשחרורו של נאשם לחלופה בהעדר תסקיר. * **בחינה פרטנית:** הודגש כי בית המשפט המחוזי בחן בקפידה את עניינו הפרטני של כל משיב, ערך ביניהם מדרג חומרה, וחקר את המפקחים. תנאי השחרור שנקבעו (פיקוח אלקטרוני, ערבויות כספיות) נתנו מענה הולם ומידתי למסוכנות הקונקרטית. **סיכום והכרעה סופית:** בית המשפט העליון קיבל את החלטות בית המשפט המחוזי ודחה את שני העררים. נקבע כי הגם שמדובר בפרשה חמורה, ובשעה שהמדינה מבקשת לפרש את עבירות הביטחון באופן מרחיב, בשלב המעצר, לא ניתן להתעלם מגבולות העבירה כפי שהותוו בפסיקה. לפיכך, אין עילה להתערב בהחלטות בית המשפט המחוזי לגבי שחרור המשיבים לחלופות מעצר. טענותיה העקרוניות של המדינה באשר לעבירות הביטחון שמורות לה לדיון בתיק העיקרי.