ע"א 18/91
פסק-דין עליון
תקציר
פסק דין זה נובע ממחלוקת בין יגאל אוחנה לעיריית בת ים בנוגע להתקנת מגלשת מים באזור חוף בבת ים. נערך הסכם המפרט את תנאי השימוש בקרקע - כולל תשלום עבור השימוש בקרקע ומועד פינוי שנקבע - אך העירייה טענה כי אוחנה הפר את ההסכם. בית המשפט המחוזי פסק לטובת העירייה, והביא לערעורו של אוחנה. פסק דינו של השופט י' זמיר תומך במידה רבה בהחלטת בית המשפט המחוזי. בקשתו של אוחנה לדחות את התביעה או לשנות את כותרתה נדחתה, והשופט הסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הגנתו של אוחנה מפני התביעה לדמי שימוש. עם זאת, השופט זמיר קבע כי הסכום החייב צריך לצבור ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, ולא לפי הריבית היומית שנקבעה בהסכם. באשר לערעור הנגדי של העירייה, שביקשה להשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, השופט זמיר לא מצא עילה לשנות את החלטת בית המשפט המחוזי ולדחות את הערעור שכנגד. בהגיעו למסקנה כי מדובר בהסכם שכירות, אישר השופט את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר, תוך שינוי כאמור בעניין שיעורי הריבית. השופט ט' אור והשופטת א' מזא"ה הסכימו עם פסק דינו של השופט זמיר.
ע"א 18/91 יגאל אוחנה נ' עיריית בת-ים, עליון (19.11.1996)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.