ה"פ 1202/93

תקציר

אישה מבוגרת, המבקשת, בעלת בית בו היא מתגוררת, חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר המאשר את העברת הבעלות בבית לבנה, המשיב, בשנת 1978. הבן ביצע שינויים בבית מבלי לסיים אותם, מה שהפך את הבית לבלתי ראוי למגורים ומסוכן. המבקש ביקש לחזור להתגורר בבית אך מצא אותו בלתי ראוי למגורים וביקש תיקונים בשנת 1988. הבן לא הצליח לבצע את התיקונים הנדרשים למרות מספר ניסיונות של בית המשפט להגיע להסכם על תיקונים ושיפוצים. המבקשת הגישה בקשה לתמריץ להכריז עליה כבעלים היחיד של הנכס ולהסיר את הערת האזהרה הרשומה לטובת הבן. בית המשפט מצא את התנהגותו של הבן מחפירה, שכן הוא לא מילא את חובתו להחזיק את הבית עבור אמו למרות שהכיר בהתחייבות. נפסק כי זכותה של המבקשת לחזור בה מחובתה להעניק את הבית במתנה וכי ייפוי הכוח היה אמצעי לביצוע המתנה בלבד ולא הקנה כל זכות לבן. כמו כן, בית המשפט הורה על ביטול הערת האזהרה והכריז על המבקש כבעל זכות החכירה היחיד בנכס. המשיב חויב לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪. בית המשפט דחה את בקשת המשיב לעכב את ביצוע פסק הדין.