בש"פ 9195/10

תקציר

הכרעת הדין היא ביחס לערעור על החלטה לדחות בקשה לשחרורו של המערער בעילה של כתב אישום שהוגש שלא כדין. כתב האישום המקורי ייחס למערער החזקת קוקאין במשקל 37.9 גרם נטו, שלא לצריכה עצמית, והתנגדות למעצר. ההגנה טענה כי כתב האישום הוגש ללא סמכות, שכן הוא היה צריך להיות מטופל על ידי הפרקליטות ולא על ידי התביעה המשטרתית, בשל משקלם של הסמים בהם מדובר. החוק קובע כי מקרים מורכבים, רגישים או חמורים צריכים להיות מטופלים על ידי הראשונים, בעוד מקרים פשוטים יכולים להיות מטופלים על ידי האחרונים. עניינו של המערער חרג אפוא מתחום סמכותו של התובע המשטרתי. עם זאת, החוק גם קובע כי טיפול בתיק על ידי תובע בלתי הולם אינו פוסל כשלעצמו הליך פלילי. בית המשפט הכיר ככל הנראה בהתעלמות מכוונת של התביעה מהחוק, אך בסופו של דבר דחה את הערעור. הכרעת הדין מדגישה את הצורך לכבד את חלוקת הסמכויות בין הפרקליטות לבין התביעה המשטרתית, אך גם מציינת כי נסיבות המקרה לא הצדיקו את הצעד הקיצוני של פסילת ההליך. משכך, ההחלטה המקורית אושרה, והערעור נדחה.