ת"א 20750-03-18

תקציר

הסכסוך בין שני בעלי דירות שכנים בבית משותף נסוב סביב השימוש ברכוש המשותף. הן התובעים והן הנתבעים השתמשו בשטחים המשותפים, לרבות הגג, שביל הגישה והחצר, לצרכיהם האישיים. בעוד התובעים בנו חדר ומרפסת על הגג המשותף בהסכמה, ביצעו הנתבעים מספר קונסטרוקציות ושיפוצים ללא הסכמה מפורשת. בית המשפט מכיר במורכבות של ניהול רכוש משותף בבתים משותפים ובאתגרים שבאכיפת דרישות חוק מחמירות. היא מכירה בשתי גישות בפסיקה: התחשבות במצב הקיים ומתן רישיון לשימוש ברכוש המשותף, או שימוש בכלים של הימנעות והשתק המבוססים על חובות תום לב. פסק הדין נועד בראש ובראשונה ליישב את המחלוקות הספציפיות בין הצדדים בנוגע לתביעותיהם המתחרות בנוגע לשימוש בשטחים המשותפים. באשר לעבודות שביצעו התובעים, בית המשפט מורה לנתבעים לשלם 21,500 ₪ כחלקם היחסי בעלויות הקמת המרפסת. עוד נקבע כי הגג ושביל הגישה הם רכוש משותף, ואוסר על התובעים לעשות שימוש ייחודי בגג ועל הנתבעים להתקין מעקה ללא הסכמה כדין. אשר למעשי הנתבעים, בית המשפט דוחה את בקשתם להרוס את מחסן התובעים ומורה להם לשלם לתובעים 8,650 ₪ בגין ליקויי בנייה שנגרמו כתוצאה מתוספת הבנייה של התובעים. עוד נקבע כי התקנת מצלמות אבטחה על ידי התובעים מהווה שימוש סביר ברכוש המשותף, אך מורה להם להימנע מהפניית המצלמות לעבר דירת הנתבעים. בית המשפט מדגיש את הצורך בהבנת שכנות טובה ומעודד את הצדדים לפתור סכסוכים עתידיים בדרך ידידותית או באמצעות הגורמים המוסמכים. היא נמנעת מלפסוק הוצאות למי מהצדדים, במטרה לשמור על יחסי שלום. לבסוף, פסק הדין מפרט את מעמדו של הרכוש המשותף, מדגיש את הדרישה להסכמה כדין ומבהיר את החובות הכספיים של שני הצדדים.