בש"א 9371/10

תקציר

פסק הדין המדובר נראה כפסק דין בתביעה אזרחית שעניינה תביעת נזיקין שהוגשה נגד נתבעים רבים, הקשורה לאירוע אלים משנת 1997. המבקשים ביקשו לערער על מספר החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בנוגע לדחיית תביעותיהם כנגד נתבעים מסוימים. השאלה המרכזית הייתה האם יוכלו המבקשים להאריך את המועד האחרון להגשת ערעור על החלטות אלה. פסק הדין מסכם את ההיסטוריה של התיק, ומציין כי המבקשים הגישו תחילה תביעה נגד מספר נאשמים, כולל מדינת ישראל, ושני אנשים שהורשעו ברצח. החלטות בית המשפט המחוזי, מיום 10.1.01 ומיום 11.7.07, בהתאמה, דחו את התביעה כנגד חלק מהנתבעים. החלטות אלה התקבלו על סמך מצגים והסכמה של המבקשים עצמם. לאחר מכן ניסו המבקשים לדחות החלטות אלה, בטענה שהן התקבלו במעמד צד אחד. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, והביא את המבקשים לבקש הארכת מועד להגשת ערעור. פסק הדין מצביע על מספר פגמים טכניים וחוסר בהירות בבקשת המבקשים. השופט בחר להתעלם מסוגיות אלה והתמקד בשאלה האם תקנה 398א, המאריכה את המועד האחרון לערעור על החלטות במעמד צד אחד, חלה במקרה זה. התקנה נועדה לעודד בעלי דין לנסות תחילה לבטל לפני ערעור, ובכך לחסוך זמן פרוצדורלי. השופט קבע כי תקנה 398א אינה חלה במקרה זה, שכן ההחלטות הנדונות לא היו במעמד צד אחד, ובקשת המבקשים לסילוק על הסף לא נעשתה בתום לב. במקום זאת, נראה כי מדובר בטקטיקה מעכבת, שהוגשה חודשים לאחר קבלת ההחלטות. כמו כן, השופט מצא כי הארכת המועד האחרון לערעור על החלטות 10 בינואר ו-11 ביולי אינה מוצדקת. עם זאת, מאחר שבקשת רשות הערעור של המבקשים על ההחלטה מיום 1.11.00, אשר דחתה את בקשתם לביטול, הוגשה לכאורה במועד, התיר להם השופט שבעה ימים להגיש בקשה מתוקנת למתן רשות ערעור על החלטה זו בלבד, ובלבד שישלמו את הוצאות המשיבים. בסיכומו של דבר, הבקשה להארכת מועד לערעור על ההחלטות הקודמות נדחתה, אך למבקשים ניתן שבוע להגיש בקשה חדשה למתן רשות ערעור על ההחלטה מיום 1.11.00, תוך חיוב בהוצאות משפט של המשיבים. פסק הדין ניתן ביום 23.2.2011.