ת"צ 13723-07-21

תקציר

פסק הדין דן בתקדים המחייב שנקבע בפסק דין מרקט, תוך הדגשה כי הסדרי משיכת פיצויים בתובענות ייצוגיות מאושרים רק במקרים חריגים. השופט דוחה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע ההחלטה, ומדגיש כי פסיקת בית המשפט העליון ברורה וקודמת לפסיקת בית המשפט המחוזי. פסק הדין מדגיש את הבעיות הכרוכות במשיכה מפוצה, לרבות פוטנציאל הסחיטה והיעדר תועלת לקבוצה המיוצגת. היא מדגישה כי על בית המשפט לבחון היטב את גופו של המקרה ואת היתרונות לקבוצה בטרם יאשר הסדרים אלה. במקרה הנוכחי, השופט קובע כי אמנם ניתן לאשר את ההסתלקות עצמה, אך לא ניתן להצדיק את הבקשה לגמול ושכר טרחה. זאת בשל גורמים שונים: היעדר חדשנות ומאמץ בתביעה, היעדר פנייה מוקדמת לנתבע לתיקון ההפרה, הפער העצום בין הסעד הנתבע לסעד בפועל והיעדר הצורך בהליך ייצוגי. השופט מתייחס גם לטענה בדבר פסיקה סותרת ומדגיש כי אין בה כדי ליצור תקדים, במיוחד בהתחשב בנסיבות השונות. המבקש ובא כוחו רשאים לפרוש מההליך, כאשר ההטבה המומלצת נשללת. המשיבה מחויבת למלא את חובותיה כאמור בבקשת ההסתלקות, ועל המבקשת לפרסם את בקשת ההסתלקות. לבסוף, הבקשה לאישור התביעה הייצוגית נדחית, ותביעתו האישית של המבקש נדחית.