ע"א 8616/15

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למחלוקת בשומות מס בה היו מעורבים שני יחידים, המכונים המערער והמשיב, והחברה המשותפת שלהם. פקיד השומה ייחס הכנסות לשני הצדדים, שנבעו משני חובות שטרם שולמו לחברה ואשר לכאורה לא שולמו. החוב הראשון, בסך 1,119,417 ש"ח, נרשם בדוחות הכספיים של החברה לשנת 2006 וקיומו לא היה שנוי במחלוקת. החוב השני, בסך 4,150,000 ₪, נבע מזיכויים שניתנו לטובת המערערת והמשיב ברישומי החברה בשנים 1999-2002. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר בעניין החוב הראשון, שכן מדובר במחלוקת עובדתית. עם זאת, החוב השני הציג מצב שונה. חוב זה נגזר מרישומי יומן שנעשו בכרטיסי הנהלת החשבונות של החברה, שזיכו את המערער והמשיב. פקיד השומה טען כי רישומים אלה נעדרים התייחסות מהותית ויש לסווגם כהכנסה חייבת. עם זאת, בית המשפט קבע כי רישומים אלה, מהשנים 1999 עד 2002, היו צריכים להיות מיוחסים לשומות המס של אותן שנים, בהן הכיר פקיד השומה????. כדי לעקוף סוגיה זו, הגדיר פקיד השומה את רישומי היומן כפעולות בטלות, חסרות תכלית אמיתית ונועדו אך ורק לצמצם את החוב באופן מלאכותי. הדבר איפשר להתעלם מהם ולראות את החוב כהכנסה משכרו של המערער בשנת המס 2009. בית המשפט מצא נימוק זה בעייתי, שכן הוא הסתמך על היעדר ראיות מספיקות לתמיכה בטענה כי רישומי היומן היו פיקטיביים. הראיה העיקרית, דו"ח של חוקר, לא הייתה קבילה בהליך זה. יתר על כן, עדותו של המפקח מילר וחוסר יכולתם של הצדדים המעורבים להסביר את הרשומות במידה מספקת לא ביססו את הטענה כי הן פיקטיביות. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר לקיים את ממצאי פקיד השומה ביחס לשומה משנת 2009 נעדרה תשתית ראייתית מוצקה. את ההכנסה, אם נחשבה ככזו, היה צריך לייחס להערכות של השנים שבהן ניתנו הזיכויים. על יסוד זה הציע בית המשפט לקבל את ערעורו של המערער, ולפטור את החיוב לפי השומה שבמחלוקת משנת 2009. ההחלטה בדבר חיובו של המערער בשומה הקודמת נותרה בעינה. עוד הציע בית המשפט לבטל את חיוב המערערת בהוצאות בבית משפט קמא, ולא לפסוק הוצאות למי מהצדדים בערעור, נוכח ניהול ענייניה הכושל של החברה המשותפת.