בש"פ 6523/15

תקציר

הכרעת הדין הנדונה קשורה למקרה בו ערער המערער לשחרורו בנימוק שלא הייתה תשתית ראייתית מספקת להארכת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים הרלוונטיים. טענות המערער נשקלו על ידי השופט, אשר בחן ביסודיות את חומרי החקירה, החלטות בית המשפט ותסקירי שירות המבחן. השופט השלים עם החלטת בית משפט קמא, לא מצא כל טעות בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר וקבע כי אכן קיימת תשתית ראייתית מספקת המצדיקה את הארכת המעצר. השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט בשלב זה אינו לבסס אשמה מעבר לספק סביר, אלא להעריך האם הראיות מהוות פוטנציאל סביר לביסוס אשמתו של הנאשם במשפט. השופט הסכים עם הערכתו של בית משפט קמא בדבר הסיכון להתנהגות אלימה חוזרת ונשנית מצד המערער, בהתחשב במעשיו בעבר, בהיעדר מיצוי דין ובהפרות חוזרות ונשנות של ההגבלות השיפוטיות. זאת ועוד, גם הטענה בדבר אפליה בנוגע לשחרור אחיה של המתלוננת נמצאה חסרת בסיס, שכן עניינם של האחים התאפיין בתסקיר מבחן חיובי יותר. נוכח ההבדלים המהותיים בין עניינם של האחים לבין עניינו של המערער, קבע השופט כי אין עילה לשחרור. לפיכך, הערעור נדחה, ופסק הדין היה להותיר את מעצרו של המערער על כנו.