ערר 9012/12

תקציר

זהו פסק הדין בתביעה שהגישו המערערים ביום 19.6.2003 נגד המשיב, בטענה לפגיעה באדמותיהם עקב אישור תכנית מ/113. המערערים תבעו פיצוי כספי בגין נזקי התכנית. עם זאת, ועדת הערר דחתה את התביעה מחמת התיישנות, בקובעה כי הנזק, אם בכלל, נגרם כתוצאה מאישור תכנית מת/54/ג, שאושרה בשנת 1993, שבע שנים לפני הגשת התביעה הראשונית. הוועדה הכירה בהתנהלותו הבלתי תקינה של המשיב ובהמתנה הארוכה שחוו המערערים, אך גם ציינה כי המערערים עצמם תרמו לשיהוי בכך שהגישו את תביעתם באיחור של ארבע שנים. פסק הדין דן בהרחבה בהיסטוריה התכנונית של הקרקע המדוברת, לרבות מספר תכניות שהשפיעו על ייעודה והשימוש בה. היא מדגישה את הפגמים המהותיים בהערכת שווי הקרקע על ידי המערערים, ובראשם היעדר התייחסות לתכניות מתאר ארציות ומחוזיות, וכן את אי אזכור רכיבי השבחה בתכנית שיש בהם כדי לשלול את הנזק הנטען. למרות פגמים אלה, שהיוו עילה מספקת לדחיית הערר, נתנה הוועדה, בהתחשב בנסיבות החריגות של המקרה, הזדמנות להגיש שומה מתוקנת המתייחסת לסוגיות שפורטו בפסק הדין. זה כלל פירוט המצב התכנוני הקודם, התייחסות לרכיבי השבחה ומתן נתוני עסקאות לקביעת שווי הקרקע. הוועדה הדגישה כי אם השומה המתוקנת לא הראתה פגיעה או קיזוז הטבות, על המערערים להודיע על כך לוועדה. הוועדה התייחסה גם לאפשרות של מגעים בין הצדדים לפתרון הסכסוך ללא מינוי שמאי מייעץ, והדגישה כי ההחלטה התקבלה ללא פסיקת הוצאות למי מהצדדים. בסיום פסק הדין נאמר, כי ההחלטה התקבלה פה אחד וכי היא תבוצע ביום 28.10.2013.