ת"פ 102/99

תקציר

במקרה דנן, הואשם הנאשם בהשתתפות בשוד בכנופיה, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, במהלכו נשדד מר ויורל מנדיצ'י בדירתו בירושלים. הנאשם הכחיש את המיוחס לו, טען לאליבי שמיקם אותו במקום אחר בעת ביצוע העבירה, וטען כי שותפו לפשע ביקש לנקום בו, מה שהוביל להאשמות שווא. ההרשעה הסתמכה בעיקר על עדויות השותפים, כמו גם על המתלוננת, שזיהתה את הנאשם באופן חיובי בבית המשפט, אם כי היה ערעור על היעדר מסדר זיהוי רשמי במהלך החקירה. טענות הנאשם בדבר מחדלי חקירה, לרבות היעדר מסדר זיהוי וטביעות אצבע שלא נבדקו על הסכין ששימשה במהלך השוד, נדונו על ידי בית המשפט. בית המשפט הכיר בחסרונות אלה אך אישר את ההרשעה, וציין כי די בראיות, בעיקר מהשותפים לפשע ומזיהוי המתלונן בבית המשפט, כדי להוכיח את מעורבותו של הנאשם מעבר לספק סביר. בית המשפט דחה את הגנת האליבי, תוך הדגשת חוסר עקביות והיעדר ראיות קונקרטיות התומכות בה. בסופו של דבר, הנאשם נמצא אשם בשוד בכנופיה, תוך הדגשת החומרה על פי החוק שכן מדובר בנשק ובריבוי עבריינים. למרות מחדלי החקירה, בית המשפט הגיע למסקנה כי משקל הראיות משכנע במידה מספקת כדי לבסס את ההרשעה.