עת"מ 26513-03-19

תקציר

העותר, שהוא עיוור ונכה, ביקש שזכויותיו כדייר ממשיך בדירת אמו המנוחה יוכרו על ידי משרד הבינוי והשיכון (המשיב). הדירה המדוברת נוהלה על ידי עמיגור נכסים בע"מ. העותר טען כי עמד בכל תנאי הזכאות וכי המשיבים פעלו בניגוד לצדק הטבעי. עם זאת, הן המשיב והן עמיגור טענו כי העותרת לא עמדה בקריטריונים לדייר ממשיך וכי החלטותיהם היו כדין. השאלה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה האם ניתן לראות בעותר דייר ממשיך, כהגדרתו בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, ולפיכך זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה. מהראיות שהוצגו, לרבות "ביקורי מעגל" שערך עמיגור, עולה כי העותר לא התגורר בדירה בשנת 2009 או בארבע השנים שקדמו למות אמו, כנדרש בחוק. זאת ועוד, השופט לא השתכנע מטענת העותר כי אמו חתמה על הצהרות כוזבות לבקשת עמיגור. תחת זאת, הראיות הצביעו על כך שהעותר לא התגורר בדירה שנים רבות וכי אמו אף אישרה זאת בהצהרות. בנוסף, ציינה השופטת כי העותר לא הביא ראיות מספיקות לסתור את ממצאי הביקורים בחוג או לתמוך בטענתו למגורים רצופים. השופט הדגיש את אופיו המצומצם של הדיור הציבורי ואת הצורך בבחינה מדוקדקת של הבקשות, וקבע כי החלטת המשיב סבירה וחוקית. בסופו של דבר נדחתה העתירה, ונמצא כי העותר אינו זכאי למעמד של דייר ממשיך.