בר"ע 44065-03-14

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט האזורי בחיפה בבקשת המבקשת למנוע את פרישתה מחמת אפליה מחמת גיל. המבקש, עובד מדינה במוסד, ביקש להמשיך לעבוד מעבר לגיל פרישת חובה של 67, בהסתמך על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ונסיבות אישיות. עם זאת, בית הדין האזורי דחה את בקשתה לסעד זמני, בנימוק של המתווה החוקי הנוכחי, המאפשר פרישה בגיל החובה. החלטת בית המשפט התבססה על הימנעותו של המבקש מהוכחת זכות לכאורה להמשיך בעבודתו ועל היעדר הצדקה למתן סעד בטרם בירור התביעה העיקרית לגופה. בפסק הדין מודגש כי סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי נמוכים, ומאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. בנוסף, בית המשפט לא מצא פגמים פרוצדורליים או שיקולים פסולים בדיונים ובהמלצות שקדמו להחלטת הפרישה. השופט הגיע למסקנה כי שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בשלילת סעד זמני הופעל כראוי ולא ראה עילה להתערב בהחלטה. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, ולמבקש לא נפסקו הוצאות. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של הצדדים ונמסרה להם לאחר מכן.