עב"ל 33005-11-20

תקציר

במקרה בו נדון בית הדין הארצי לעבודה, נבחנה תביעת המערערת ביחס לאירוע שהתרחש ביום 5.7.2016, אשר הוביל לכאורה לפגיעה נפשית ופיברומיאלגיה. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור והעביר את התיק לבית המשפט המחוזי למינוי מומחים רפואיים. על מומחים אלה מוטלת המשימה להעריך את הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה לבין המצב הרפואי הנטען. פסק הדין קבע כי האירוע נחשב ל"אירוע מיוחד", המצדיק בדיקה נוספת על ידי אנשי מקצוע רפואיים כדי לבחון את ההשפעה הפסיכולוגית הפוטנציאלית על המערער. ההחלטה לערב מומחים רפואיים מדגישה את עמדת בית המשפט כי בעוד שהמערער אינו צריך לקבוע קשר סיבתי ישיר בין האירוע לבין הפגיעה, חיוני לקבוע באופן אובייקטיבי את התרחשותו של אירוע מיוחד שיש בו כדי לגרום באופן סביר ללחץ נפשי. בית המשפט המחוזי דחה בעבר את התביעה, בנימוק של היעדר ראיות לירידה בתפקודו של המערער בעקבות האירוע ולאיחור משמעותי בפנייה לטיפול. עם זאת, בית הדין לעבודה הדגיש כי איחור בייעוץ רפואי או היעדר תסמינים נפשיים מיידיים אינם שוללים הכרה באירוע כחריג. המסגרת המשפטית מחייבת להבחין בין הממד האובייקטיבי והסובייקטיבי של אירוע כדי לסווג אותו כ"מיוחד", ומשכך, היעדר ביטויים מוקדמים אינו מבטל לחץ פוטנציאלי הנגרם מאירוע כזה. בסופו של דבר, פסק בית הדין לעבודה לטובת המערערת, וחייב בדיקה מחודשת של מומחים רפואיים לצורך קביעת קשר רפואי ורגשי כלשהו לאירוע במקום העבודה, פסק למערערת שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, וקבע הנחיות לבית הדין האזורי באשר לביסוס תשתית עובדתית לניתוח המומחה.